המעיין והנקבה

מעיין שכבה הוא מעיין שנובע בקו המגע שבין שתי שכבות סלע — אחת שהמים עוברים דרכה, ואחת שאטומה למים ועוצרת אותם.

בעין קובי, בהרי ירושלים, אפשר להצביע על הקו הזה. המים נובעים כארבעה מטרים בעומק הסלע, במקום שבו נפגש הדולומיט של תצורת עמינדב עם החוואר של תצורת מוצא, שאטום למים.

ומי שרצה יותר מים לא חיכה למעיין. חצבו נקבה — מנהרה — כדי להוציא את המים מבטן הסלע. באמת הביאר, בצפון הר חברון, חצבו נקרות אל בטן הסלע כדי להגביר את הנביעה. שלושת המקורות שהזינו את האמה ההיא הם כולם מעיינות שכבה.

בעין בובין, במערב בנימין, יוצאת מן המעיין נקבה, והמים מגיעים דרכה אל בריכת אגירה בגודל של כעשרה על שנים עשר מטרים ובעומק שני מטרים ושבעים סנטימטרים.

ובעין קובי הנקבה ארוכה שנים עשר מטרים, והיא מוליכה את המים אל חדר תת-קרקעי מקומר, בנוי בסגנון רומי. יורדים אליו בגרם מדרגות אבן. בתוכו בריכה מלאה מים כל ימות השנה. ומן החדר יוצאת נקבה שנייה, כשבעה עשר מטרים, אל בריכה פתוחה, וממנה זרמו המים בתעלות אל חלקות השדה.

ובתקרה של החדר יש פתח. דרכו נכנסת השמש אל המים.