כנסייה מתחת לעפר

אל-קבו היה כפר ערבי בהרי ירושלים, כשמונה קילומטרים מצפון-מערב לבית לחם וממערב לכפר בתיר, בגובה שבע מאות וארבעים מטר. שמו בערבית פירושו המרתף.

ויקטור גרן, שביקר כאן במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, מצא כפר קטן ובו בוסתנים וגנים: תאנה, לימון, תפוז וירקות. מעיין הכפר השקה אותם.

מצפון למעיין, בחורבת קובי, יש שרידי מבנים, מערות קבורה ומתקנים חקלאיים חצובים בסלע מן התקופה הביזנטית.

ויש שם גם שרידי כנסייה מן התקופה הצלבנית. אבל אי אפשר לראות אותם. כיסו אותם בעפר כדי לשמר אותם, והם עומדים במקומם ואינם נראים לעין.

יש המזהים את המקום עם היישוב העברי כַּבּוֹן, הנזכר בספר יהושע ברשימת ערי נחלת יהודה:

וְכַבּ֥וֹן וְלַחְמָ֖ס וְכִתְלִֽישׁ׃

(יהושע טו, מ)

לפי אותו זיהוי שמו בתקופת המשנה היה קובי, והיישוב הקדום ישב על הדרך מירושלים לביתר.

בשנת אלף תשע מאות ארבעים ושמונה התרוקן הכפר מתושביו.

היום שרידי הכפר נמצאים בתוך פארק בגין. אזור המעיין הוא חניון לרכבים ובו שולחנות וספסלים, ושמו עין קובי, ואדמות הכפר משמשות את מושב מבוא ביתר.

והכנסייה עדיין שם, מתחת לעפר.