אל-קבו

הסיפור

אל-קבו (בערבית القبو, ופירוש המילה «המרתף») היה כפר ערבי בהרי ירושלים, כשמונה קילומטרים צפונית-מערבית לבית לחם ומערבית לכפר בתיר, בגובה 740 מטר מעל פני הים. בשנת 1945 נמנה עם נפת ירושלים שבמחוז ירושלים; שטח אדמותיו היה 3,806 דונם ומספר תושביו 260. ויקטור גרן, שביקר במקום במחצית השנייה של המאה ה-19, תיאר כפר קטן ובו בוסתנים וגנים ובהם עצי תאנה, לימון ותפוז וירקות; מעיין הכפר שימש חקלאות שלחין מסורתית מן הסוג שעדיין מתקיים בכפרים כמו בתיר וואדי פוכין. מצפון למעיין, בחורבת קובי, שרידי מבנים, מערות קבורה ומתקנים חקלאיים חצובים בסלע מן התקופה הביזנטית, וכן שרידי כנסייה מן התקופה הצלבנית, שכוסו בעפר כדי לשמרם ואינם נראים לעין. יש המזהים את המקום עם היישוב העברי כַּבּוֹן שבנחלת יהודה, הנזכר בספר יהושע, ועם היישוב כַּבּוּ שברשימות היישובים במסע סנחריב מלך אשור מלכיש לירושלים; לפי אותו זיהוי שם המקום בתקופת המשנה היה קוֹבֵי (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ה, עמוד א'), ובאותו זיהוי היישוב הקדום ישב על הדרך מירושלים לביתר. במבצע ההר שבמלחמת העצמאות, ב-22 באוקטובר 1948, פעלה בכפר חטיבת הראל, והוא התרוקן מתושביו. כיום שרידי הכפר נמצאים בפארק בגין; אזור מעיין הכפר הוא חניון לרכבים ובו שולחנות וספסלים, והוא נקרא עין קובי, ואדמות הכפר משמשות את מושב מבוא ביתר.

• ביזנטי ומוסלמי
• ארכאולוגיה
• מים ומעיינות
• חקלאות ומדרגות
• צלבני
• גוש עציון