מצאו אותה בשם

בדרום השומרון עומדת גבעה, וסביבה הרים כמו אודיטוריום. זאת תל שילה.

בספר יהושע נאמר שכאן הוקם אוהל מועד, הוא אוהל המשכן. בספר שמואל א׳ שילה היא מרכז שאליו עולים להשתחוות ולזבוח, ובה נפגשה חנה עם עלי הכהן.

חורבנה של שילה מתוארך בבדיקת פחמן ארבע עשרה לשנים אלף וחמישים עד אלף לפני הספירה. אחר כך המשיך להתקיים במקום יישוב ישראלי, ומן התקופה הפרסית שב התל להיות מיושב.

בתקופה הביזנטית נבנו כאן שתי כנסיות. באחת מהן נמצאה כתובת פסיפס שמזכירה את האפיסקופוס של שילה, והיא מוצגת היום במוזיאון השומרוני הטוב. חלקים מן הכנסיות שולבו במסגד השישים, ג׳אמע א-סיתין, שנבנה כנראה במאות התשיעית והעשירית.

חפירות נערכו כאן הרבה: משלחת דנית בשנים אלף תשע מאות עשרים ושש עד אלף תשע מאות שלושים ושתיים, זאב ייבין בראשית שנות השבעים, ישראל פינקלשטיין בשנות השמונים, ומאז שנת אלפיים ועשר חופרים כאן קמ״ט ארכאולוגיה של המנהל האזרחי ואוניברסיטת אריאל.

והנה דבר שקל להחמיץ: את התל לא מצאו בחפירה.

בשנת אלף שמונה מאות שלושים ושמונה זיהה אותו אדוארד רובינסון לפי שני שמות. המעיין הסמוך נקרא עין סילון, ואת התל קראו המקומיים חרבת סילון.

סילון. שילה, באותיות אחרות.