תל שילה

הסיפור

תל שילה הוא אתר ארכאולוגי בדרום השומרון, מצפון־מערב לעמק שילה וממזרח לנחל שילה, על גבעה שסביבה הרים כעין אודיטוריום. במקרא שילה היא עיר ישראלית בנחלת שבט אפרים, ובספר יהושע נאמר כי בה הוקם אוהל מועד, הוא אוהל המשכן. בספר שמואל א׳ היא מתוארת כמרכז שאליו עלו להשתחוות ולזבוח, ובה נפגשה חנה עם עלי הכהן. בספר שופטים מופיע תיאור מיקומה — מצפון לבית אל, מזרחה השמש למסילה העולה מבית אל שכמה ומנגב ללבונה; יואל אליצור טוען שהתיאור מתייחס למקום המחולות ולא לעיר עצמה. הממצאים באתר משתרעים מתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת ומתקופת הברזל ועד התקופות הרומית, הביזנטית והערבית הקדומה. חורבנה של שילה מתוארך בבדיקת פחמן 14 לשנים 1050 עד 1000 לפנה״ס, ולאחריו המשיך להתקיים במקום יישוב ישראלי עד שנת 722 לפנה״ס. מן התקופה הפרסית שב התל להיות מיושב, והיישוב היהודי בו נמשך עד מרד בר כוכבא. בתקופה הביזנטית נבנו במקום שתי כנסיות, ובאחת מהן נמצאה כתובת פסיפס המזכירה את האפיסקופוס של שילה; הכתובת מוצגת במוזיאון השומרוני הטוב. מסגד השישים, ג׳אמע א־סיתין, נבנה כנראה במאות התשיעית והעשירית, ושולבו בו חלקים מן הכנסיות. מיקום האתר מוזכר אצל אוסביוס מקיסריה, המציין כי הוא רחוק שנים עשר מילין משכם, ומופיע במפת מידבא; רבי שמואל ב״ר שמשון, שסייר בארץ בסביבות שנת 1210, כתב במכתבו ״ומשם הלכנו לשילה וראינו שם את המקום שהיה שם את המשכן״. בשנת 1838 זיהה אדוארד רובינסון את התל לפי שם המעין הסמוך, עין סילון, וכינוי התל בפי המקומיים, חרבת סילון. חפירות נערכו בידי משלחת דנית בראשות הנס קייר בשנים 1926 עד 1932, בידי זאב ייבין בראשית שנות השבעים ובידי ישראל פינקלשטיין בשנים 1981 עד 1984. מאז שנת 2010 מתנהלות באתר חפירות בידי קמ״ט ארכאולוגיה של המנהל האזרחי ואוניברסיטת אריאל בשומרון, ומאז 2017 גם בידי ארגון המחקר Associates for Biblical Research.

• תקופת המקרא
• מקדש ומשכן
• ארכאולוגיה
• שומרון