ביתר עילית

הסיפור

ביתר עילית היא עיר חרדית בהרי יהודה, כשמונה קילומטרים דרום-מערבית לירושלים ובשולי גוש עציון, בטווח גבהים של 620 עד 800 מטרים מעל פני הים, ובנויה על שלוש גבעות. שמה ניתן לה על שם העיר הקדומה ביתר, שאתרה — ח'רבת אל-יהוד — נמצא בסמוך, בתחומי הכפר בתיר, המשמר את השם. מצפון לעיר עובר נחל ביתר, המכונה "עמק המעיינות", ובו יותר מעשרה מעיינות ושרידי חקלאות שלחין; במערבה שוכן עמק ואדי פוכין, המשמש לגידולי שדה וירקות, וממערב, סמוך לצור הדסה, שמורת סנסן, הנטועה יערות אורנים לצד חורש ים תיכוני. סביבותיה פרוסות טרסות עתיקות, גתות ובורות מים. בחפירות הצלה שנערכו ב-1998 בגבעה המערבית נחשפה שורה של מגדלי שדה בשטח של כ-30 דונם, המתוארכים לתקופת הברזל II ולתקופה הרומית, ולצדם מתקנים חקלאיים; בחפירה שערך קמ"ט ארכאולוגיה של המנהל האזרחי ב-2016 נחשף בשלמותו כפר עות'מאני מן המאה ה-18. בדרום-מערב העיר נמצאו שתי מצודות מן התקופה הישראלית, ובאחת מהן, ח'רבת אל-עיר, השתמרו קירות לגובה מטר וחצי. את הקמת המקום יזם ג'ו (יוסף) רוזנברג, עולה מדרום אפריקה, שתכנן אותו כפרוור עירוני והציגו לגורמי ממשל בראשית שנות ה-80. באוגוסט 1982 אישרה ועדת השרים להתיישבות את ההקמה, והממשלה קבעה כי יזמים פרטיים יקימו את היישוב וישאו בהוצאותיו, וכי בשלב הראשון יכלול כ-700 משפחות. המוקד הראשון, הדר בית"ר, עלה על הקרקע בל"ג בעומר ה'תשמ"ה (1985) ואוכלס בקבוצת משפחות דתיות-לאומיות, בוגרי ישיבת מרכז הרב ומכון מאיר; רוזנברג נפטר ב-1987. ב-1985 הפקיעה ישראל 3,140 דונם מחוסאן ו-1,166 דונם מנחאלין. ב-1987, לאחר פגישות עם אגודת "משכנות ירושלים", הוסכם כי משרד השיכון יבנה את העיר בעצמו והיא תיועד לאוכלוסייה חרדית — הראשונה בישראל שהוקמה כך; הביצוע היה של חברת אשדר והאכלוס של חברת משכנות ירושלים. היישוב נוסד ב-1988, קיבל מעמד מוניציפלי ב-1990 והוכרז עיר ב-2001. עד ינואר 2008 פעלה בעיר ועדת אכלוס, שמשרד השיכון פרסם כי אינה חוקית. נכון לתחילת 2025 מתגוררים בעיר כ-73,000 תושבים, והיא העיר הישראלית השנייה בגודלה ביהודה ושומרון.

• מדינת ישראל
• ארכאולוגיה
• מים ומעיינות
• חקלאות ומדרגות
• התיישבות
• יהודה
• גוש עציון