הר גילה

הסיפור

הר גילה הוא יישוב קהילתי שעל פסגת הר בהרי יהודה, כשני קילומטרים וחצי מירושלים ומעל העיירה בית ג'אלא, והוא משתייך למועצה האזורית גוש עציון. ההר, שגובהו 927 מטר מעל פני הים, הוא מן הגבוהים שבין ירושלים לחברון, ובשמו הערבי "ג'בל א-ראס" או "ראס בית ג'אלה". מפסגתו נראים הר חברון, גוש עציון וההרודיון בדרום, מדבר יהודה וים המלח והרי מואב במזרח, ירושלים והר שמואל והרי השומרון בצפון, והשפלה הפנימית ומישור החוף והים התיכון במערב. ב-1860 הקימה הכנסייה האורתודוקסית הרוסית מבנה יחיד בראש הרכס, ובסביבתו ניטעו עצי אורן הסלע, כדי לארח עולי רגל נוצרים שהגיעו לבית לחם הסמוכה; במבנה גרו שתי נזירות, והוא ננטש לאחר מותן. בתקופת המנדט הבריטי הופקעה הפסגה לצורך תחנת אלחוט וממסר של הצבא הבריטי, ובמלחמת העולם השנייה שימש הבסיס אכסניה לתחנות שידור מחתרתיות של תנועות ההתנגדות לכיבוש הנאצי ביוון וביוגוסלביה. לאחר 1948 החזיק במקום הצבא הירדני והוסיף מבנים למחנה, ותושבי בית ג'אלא הקימו סמוך לפסגה בתי מלון, ובהם מלון "אוורסט"; לאחר 1967 עבר המחנה לידי צה"ל. בינואר 1969 הוקם במבנים הנטושים "בית ספר שדה הרי יהודה וירושלים", ביוזמת יהורם בן-מאיר ובתמיכת עזריה אלון והחברה להגנת הטבע, והוא נפתח בחנוכה 1969. ב-1972 הוחל בהקמת מבני מגורים, ב-1976 נכללה הקמת היישוב בתוכנית פיתוח ירושלים רבתי, וב-1977 החל להיבנות כאן מוסד חינוכי צבאי — תחילה המכללה לביטחון לאומי ואחריה המדרשה הצבאית לחינוך ולידיעת הארץ. לצורך הקמת היישוב הופקעו אדמות מתושבי בית ג'אלא; פניותיהם לממשל הצבאי ועתירתם לבג"ץ נדחו, וחברת הימנותא רכשה כאן כ-25 דונם. ועד היישוב נרשם ב-1979 כאגודה עות'מאנית. ב-1984 גרו ביישוב שישים משפחות, ובית ספר השדה, בניהולו של ספי בן-יוסף, היה הגדול בארץ; החברה להגנת הטבע הקימה בו מרכז לחקר עופות דורסים ביוזמת יוסי לשם ומרכז לחקר בוטני, ובו עבד חוקר צמחי הבר נסים קריספיל.

• מדינת ישראל
• הרים
• התיישבות
• חינוך
• יהודה
• גוש עציון