חורבת בית סילה

הסיפור

חורבת בית סילה הוא אתר ארכאולוגי צפונית-מזרחית לבית חורון, צפונית-מערבית לירושלים וכשלושה קילומטרים מצפון לגבעת זאב. בשנות העשרים של המאה העשרים הועלתה טענה כי זוהי שילה, בשל דמיון השם סילה לשם שילה, אך הטענה הופרכה בידי אולברייט, שחפר בשילה עצמה. האתר מעולם לא נחפר בצורה יסודית, אך נסקר כמה פעמים עד שנות התשעים, שבהן בוצע סקר מטעם מטה בנימין; בעקבותיו נערכו בשנים 1997–1998 שתי עונות חפירה מטעם קמ"ט ארכאולוגיה, והממצאים מתחלקים בעיקר לשלוש תקופות. התיארוך הראשוני הוא לתקופה הסלאוקית, על פי יסודות מבנים באתר; מבנים אחרים מתוארכים לתקופה החשמונאית, אז הוקם שם מוצב שחלש על הדרך המשנית לירושלים, ככל הנראה בידי אלכסנדר ינאי. נמצאו באתר גם קולומבריום, גתות ומערת קבורה ובה שני ספסלי אבן ובור לאיסוף עצמות. מן התקופה הרומית נתגלו שרידי מבנה ציבור גדול, כארבעים על חמישה עשר מטרים, שהיה בשימוש מן המאה הראשונה לפנה"ס ועד המאה הראשונה לספירה, ולידו שרידי מקווה טהרה; מבנים רבים שופצו ורצפתם הוגבהה, כנראה כהכנה למרד הגדול. כלי האבן המהוקצעים — כלי אבן קלל — והמטבעות שנתגלו, ובהם מטבע כסף של חצי שקל שעליו הוטבעה הכתובת "חצי שקל – ירושלים הקדושה" ומתוארך לשנת 66 לספירה, מעידים על אופיו היהודי של היישוב. בבית הקברות נחשפו עשרים וארבע מערות קבורה, ובתשע מהן נתגלו גלוסקמאות מעוטרות רוזטות, סירים ובקבוקוני זכוכית. האתר ניטש לאחר המרד הגדול ונותר לא מיושב כארבע מאות שנה, ואז הגיעה לאזור אוכלוסייה נוצרית ששיפצה חלק מן המבנים והוסיפה שתי מערות קבורה; סמוך לשנת 500 לספירה הוקמה על חורבות מבנה הציבור כנסיית תאודורוס הקדוש. בכנסייה נחשפו חמש כתובות, שתיים ברצפת הפסיפס ושלוש על הריהוט הליטורגי, ובכללו מזבח ואמבו. האתר נשאר מיושב עד שניטש בראשית התקופה המוסלמית, ומאז ישבו בו נוודים בלבד. הפסיפסים וממצאים נוספים מוצגים כיום במוזיאון השומרוני הטוב.

• ביזנטי ומוסלמי
• ארכאולוגיה
• בתי תפילה
• קברים
• חקלאות ומדרגות
• בנימין