משואה

הסיפור

מַשּׂוּאָה היא מושב שיתופי השייך לארגון יישובי העובד הציוני ולמועצה האזורית בקעת הירדן, והוא יושב בבקעת נחל תרצה סמוך למפגשה עם בקעת הירדן, למרגלות הר הסרטבה. שמו ניתן לו על שם המשואות שהיו מדליקים על פסגת קרן סרטבה הסמוכה, להודעה על קידוש החודש בימי בית שני. המושב עלה לקרקע ב-1 בינואר 1970 כהיאחזות נח"ל שאויש בידי גרעין דתי, ובקיץ 1971 הושלם עבור ההיאחזות קידוח מים. המקום אוזרח במאי 1974 בידי גרעין של העובד הציוני והפך למושב; לקראת האזרוח הכשירה הקרן הקיימת לישראל את הקרקע ומשרד השיכון הקים שלושים ושלוש יחידות דיור. שטח המושב היה כארבעת אלפים דונם, והוא יועד בעיקר לגידול ירקות, למטעים ולגידול תרנגולי הודו. בשנת 1979 צבר המושב חובות כבדים; התושבים התלוננו כי האדמות שהוקצו להם באיכות גרועה וכי אספקת המים והחשמל אינה יציבה, ומצב זה נמשך לאורך שנות השמונים, שבהן ניסה המושב לגייס מתיישבים נוספים. בשנת 1980 הוסב אתר ההיאחזות לבית הספר האזורי. בשנות התשעים, במסגרת הסדר חובות המושבים ובעקבות "חוק גל", נמחקו רוב חובותיו, ובשנת 1999 בנתה חברת מקורות מאגר מים למושב. באביב 2019 פקד את המקום משבר חמור בעקבות מחסור במים, שנבע משילוב של תשתיות מים וחשמל ירודות — שגרמו להפסקות חשמל ולתקלות שאיבה — ומצמצום מכסות המים. באפריל 2026 הוחלט על הרחבת משואה, עם אישורן של למעלה מחמש מאות יחידות דיור חדשות, במקום שבו שכן בעבר מחנה גדי. על פי ויקינתונים מנה היישוב מאה שמונים וארבעה תושבים בשנת 2019, והוא שוכן כמאתיים חמישים וחמישה מטרים מתחת לפני הים.

• מדינת ישראל
• חקלאות ומדרגות
• התיישבות
• מים ומעיינות
• בקעת הירדן