מכורה

הסיפור

מְכוֹרָה היא מושב שיתופי בבקעת הירדן העליונה, השייך לארגון יישובי האיחוד החקלאי ולמועצה האזורית בקעת הירדן. הוא משקיף אל בקעת נחל תרצה שמצפונו, והגישה אליו היא מחלקו הצפוני של כביש אלון (כביש 508). באמצע שנת 1972 הוחלט על מיקומה של היאחזות נח"ל באזור כרירה, ולה ניתן תחילה השם כור; אלף דונם מאדמות הכפר הפלסטיני עקרבה הוגדרו כאדמות נפקדים והוכשרו בידי קק"ל, באמצע נובמבר החלה פריצת דרך אל הנקודה מחמרה, וב-28 בדצמבר 1972 ניתן אישור סופי לעלות אליה. העלייה על הקרקע התקיימה ב-3 בינואר 1973, בלילה, בידי גרעין של צעירי אגודת ישראל שכלל גברים בלבד, והיה זה היישוב היהודי העשירי בבקעת הירדן; רחבעם זאבי החליט לתת למקום את השם נח"ל מכורה. בשנים 1973–1975 נפרץ הקטע בכביש אלון המחבר את מכורה לגיתית, ובאוקטובר 1974 התקיים טקס העברת ההיאחזות למבני קבע. מכורה אוזרחה ביולי 1976 בידי גרעין משפחות של האיחוד החקלאי; התושבים יועדו להתפרנס מגידולי שדה ומענפי רפת ולול, ובשנים הראשונות גידלו בעיקר פרחים, וכן פעל במושב מפעל לתיקון מנעולים. בדצמבר 1979 התמוטט גשר אבן מעל נחל תרצה, והכביש בין מכורה לחמרה היה מנותק כחודש עד שצה"ל הניח במקום גשר ביילי. רוב התושבים עוסקים בחקלאות וביוזמות עסקיות, ועל פי ויקינתונים מנה המושב 166 תושבים בשנת 2019. כשני קילומטרים וחצי ממערב למושב שוכן האתר הארכאולוגי ח'רבת טאנא א-תחתא, המזוהה עם היישוב המקראי תאנת שילה, וכשמונה קילומטרים מדרום-מזרח לו מתנשא הר האלכסנדריון (סרטבה), שבראשו מבצר שהוקם בשנת 90 לפנה"ס בידי אלכסנדר ינאי.

• מדינת ישראל
• חקלאות ומדרגות
• התיישבות
• בקעת הירדן