פצאל

הסיפור

פְּצָאֵל הוא מושב עובדים שיתופי בבקעת פצאל אשר בבקעת הירדן, בתחום המועצה האזורית בקעת הירדן. הוא יושב קרוב למוצא נחל פצאל וניזון ממי עינות פצאל הנובעים בנחל, בגובה של כ-270 מטר מתחת לפני הים, והכניסה אליו היא מכביש 505 סמוך לצומת פצאל, המחבר את כביש הבקעה (כביש גנדי) עם כביש חוצה שומרון. אדמת בקעת פצאל היא אדמת סחף פורייה, ובמושב מגדלים תמרים, פלפלים, ענבים, מנגו, ליצ'י ופרחים; ענף היצוא המוביל הוא תמרי המג'הול, והמקום ידוע בזכות ענביו המובחרים, המבשילים מוקדם בשל מזג האוויר החם. המושב בנוי כרבע קילומטר מדרום לשרידי "פצאליס", יישוב יהודי מתקופת בית שני שהוקם בימי מלכותו של הורדוס ונקרא על שם אחיו פצאל. עם מותו של הורדוס בשנת 4 לפנה"ס היה פצאליס אחד היישובים שהוריש לאחותו שלום, וכשנפטרה הורישה היא את הרצף היישובי שבשליטתה — 250 דונם שהשתרעו על פני ליוויאס, ארכלאיס ופצאליס — לליוויה, אשת הקיסר אוגוסטוס. ההתיישבות היהודית פרחה באזור לפחות עד תחילת המרד הגדול, וסימני חורבן ושכבת שריפה נשתמרו באתר. מתחת ליישוב הנוכחי נמצא אתר גדול מן התקופה הכלקוליתית ששטחו מעל 300 דונם; מבנה מן האתר נחפר בעבר בידי יוסף פורת, ומשנת 2007 מתקיימות בבקעת פצאל חפירות מטעם המכון לארכאולוגיה ע"ש זינמן שבאוניברסיטת חיפה, בראשות הארכאולוג ד"ר שי בר, והממצאים מצביעים על יישוב שהתקיים בשלב המעבר מן התקופה הכלקוליתית לתקופת הברונזה הקדומה. המושב עצמו הוקם בט' בכסלו ה'תשל"א, 1970, בידי תנועת המושבים, במקום שבו שוכנת היום מעלה אפרים, ונקרא אז בשם מעלה אפרים משום שוועדת השמות הממשלתית התנגדה לשם פצאל; באותה תקופה פעל במתכונת של מושב-קיבוץ, ובניסן ה'תשל"ה, 1975, הועבר למיקומו הנוכחי בבקעה, ומאז נקרא שמו פצאל באופן רשמי. במושב מתגוררות כ-120 משפחות. ממערב לו שוכנת שמורת פצאל, המקיפה את קטעו העליון של נחל קנת וכוללת צמחיית נווה מדבר ושרידי מערכות השקיה, ומדרום-מזרח לו שמורת סַלוַדוֹרה.

• מדינת ישראל
• ארכאולוגיה
• חקלאות ומדרגות
• התיישבות
• בקעת הירדן