פסגות

הסיפור

פסגות הוא יישוב קהילתי דתי בהרי בנימין, סמוך לאל-בירה, היושב על הר שגובהו 906 מטר מעל פני הים — "ג'בל טוויל" בשמו הערבי — והמשקיף על סביבתו; מן הפסגה בא שם היישוב. הוא משתייך למועצה האזורית מטה בנימין, ומתגוררות בו כ-350 משפחות. ב-1976 נתפסו כ-3,000 דונם בראש ההר בצו תפיסה של אדמות לצורכי צבא; הצו, בשלב הראשון, לא הפקיע את הקרקע אלא סגר את השטח ואסר על תושבי אל-בירה לבנות בו. ביולי 1981 החליטה הממשלה להקים במקום מרכז אזורי בשם "פסגות", ובו משרדי המועצה האזורית ומגורים זמניים לכמה משפחות. ההקמה החלה באוגוסט 1981: בראש ההר הוצבו קרוואנים ששימשו את המועצה, וסביבם נבנה היישוב. המשפחות המקימות היו חברות בגרעין מישיבת כרם ביבנה ומשכונת בית וגן בירושלים, סביב רחוב "הפסגה". לאחר שעלו על הקרקע חמש המשפחות הראשונות הוגשה עתירה לבג"ץ בידי פלסטינים שטענו לבעלות על האדמה, ובג"ץ הקפיא את המשך ההתיישבות לחודשים; את רשויות המדינה ייצגה דורית ביניש, והעתירה הוסרה. מבני הקבע הראשונים הושלמו ב-1986. מ-1981 ועד דצמבר 2020 ישבה בפסגות המועצה האזורית מטה בנימין, ואז עברה לאזור התעשייה שער בנימין. ביישוב פועלים בית הספר "צור ישראל", האולפנה "טל תחיה", בית ספר יסודי המשרת גם את ילדי מגרון וגבעת אסף, ומכון בני דוד — כולל ללימוד דיינות; רב היישוב וראש המכון הוא הרב שלמה יוסף וייצן. יקב פסגות הוקם ב-2003, וכרמיו נטועים על טרסות גיר בגובה 900 מטר. למרגלות היישוב ממערב נובע מעיין "עין אלג'נן", שהוצע לזהותו עם "עין גנים" הנזכר באונומסטיקון של אוסביוס כאתר סמוך לבית אל. בשטח היישוב שוכנת חורבת ניסיה, ובה שרידי יישוב כנעני, שרידים מן התקופה הישראלית, מבית שני ומן התקופה הביזנטית: מבנים, מערות קבורה, יקב, בית בד ושני מקוואות טהרה חשמונאיים, ובצפון-מערב האתר מערת מסתור מימי מרד בר כוכבא. מ-1979 ועד 2002 חפרה שם משלחת אמריקנית בראשות ד"ר דייוויד ליווינגסטון שש עשרה עונות; ליווינגסטון זיהה את התל עם העי המקראית, וזיהוי זה לא התקבל במחקר.

• מדינת ישראל
• ארכאולוגיה
• התיישבות
• הרים
• חינוך
• בנימין