א-תל

הסיפור

א-תל (בערבית: التل) הוא אתר ארכאולוגי כקילומטר מצפון-מערב לדיר דיבוואן וכשני קילומטרים וחצי מדרום-מזרח לביתין. הוא התל הגדול באזור, שטחו כמאה דונם ועליו ערמות אבנים גדולות. בין 1933 ל-1936 נחפר האתר בידי יהודית מרקה-קראוזה, שהשיגה מימון מהברון רוטשילד ורישיון חפירות מממשלת המנדט: עונה ראשונה בת כשישה שבועות בספטמבר–אוקטובר 1933 עם שמואל ייבין, עונה שנייה ביולי 1934 עם ויליאם פוקסוול אולברייט, ועונה שלישית מספטמבר 1935. הממצאים הוצגו בתערוכה במקווה ישראל שנפתחה בינואר 1936 בנוכחות הנציב העליון. נחשפה עיר מוקפת חומות מתקופת הברונזה הקדומה ובה ארמון, מאגר מים, מקדשים ובתים רבים; העיר חרבה בשנת 2200 לפנה"ס בקירוב, האתר לא היה מיושב עד המאה ה-12 לפנה"ס, ואז נוסד בו כפר קטן בן 12 דונם שנעזב במאה ה-11 לפנה"ס. שלוש חומות מקיפות את התל במרחק 17 מטר זו מזו, וגובה החומה המתוארכת לברונזה התיכונה ארבעה מטרים. בתל שני מקדשים: אחד במערבו, מן הברונזה התיכונה, ובכניסה לקודשו שני מקטרים ומצבה; השני מן הברונזה הקדומה, מבנה מלבני ובמרכזו בסיסי עמודים. את זיהוי האתר עם "העי" המקראית מציעים חוקרים מאז המאה ה-19: אדוארד רובינסון היסס ב-1838 בין א-תל לתל שמדרומו — שאולברייט זיהה כחרבת ח'ין — והעדיף את הדרומי; צ'ארלס ויליאם מרדית ון דה ולדה ולאחריו צ'ארלס וילסון ב-1869 זיהו את העי בא-תל, וקלוד קונדר ורוב החוקרים אחריו הסכימו, אך שארל קלרמון-גנו דבק ברובינסון וקונדר עצמו חזר בו לטובת חרבת ח'ין. אולברייט מצא בסקר חרסים בא-תל כמעט אך ורק חרסים כנעניים מתקופת הברונזה. כיום מקובל לראות בזיהוי זה שגיאה ולזהות את א-תל עם העיר הכנענית "בית און"; יואל אליצור מנמק זאת בהפרש השטח בין א-תל ובין התל המזוהה עם גבעון. הוצעו זיהויים אחרים: בן ציון לוריא זיהה את העי בחורבת "ג'אבר א-תנתאני" ממזרח ליריחו, הרב יואל בן נון בח'רבת מרג'מה שליד עין סמיה, ודייוויד ליוינגסטון בחורבת ניסיה שבתחומי פסגות — זיהוי שלא התקבל, ואף על פי כן התקבע השם אצל תושבי פסגות וקמה שם "שכונת העי".

• תקופת המקרא
• ארכאולוגיה
• בנימין