בית אל

הסיפור

בֵּית אֵל היא מקום ויישוב קדום מצפון לירושלים, הנזכר במקרא. הזיהוי נשען על המיקום ועל שימור השם, ומצביע על התל שבתוך הכפר ביתין. בתל נחשפו שרידי יישוב מתקופת הברונזה ומתקופת הברזל, והממצא הקדום ביותר שבו — חרסים, כלי צור ועצמות בעלי חיים — מתוארך לתקופת הברונזה הקדומה. הצירוף "ביתאל" מופיע בכתובות מן המאה השביעית לפני הספירה, בהן מכתבי יב וחוזה שערכו אסרחדון מלך אשור ובעל הראשון מלך צור בשנת 677 לפני הספירה, והחוקרים נחלקים בשאלה אם היה זה שם של אל ולא שם מקום בלבד: אלכסנדר רופא הציע שעל שם האל נקראה העיר, ואילו משה דוד קאסוטו, בעקבות רש"י, קרא את הצירוף "האל בית אל" כ"האל שבבית אל". בספר בראשית בית אל היא תחנתו השנייה של אברהם בבואו אל ארץ כנען, והוא חנה בין בית אל ובין העי. שם חלם יעקב את חלום הסולם, נדר נדר והציב מצבה, ושם נקברה דבורה מינקת רבקה; שמה הקודם של העיר היה לוז. לפי ספר יהושע (ט"ז, א'; י"ח, י"ג) עבר בבית אל הגבול שבין נחלת בנימין לנחלת אפרים. בספר שופטים היא נזכרת כעיר מקודשת, מקום ארון הברית ומושבו של פינחס בן אלעזר הכהן, ובספר שמואל כאחת הערים שבהן עבר שמואל הנביא לשפוט את ישראל. לאחר הפילוג הציב בה ירבעם בן נבט אחד מעגלי הזהב, והיא שימשה אתר פולחני מרכזי בממלכת ישראל; כשלוש מאות שנה אחר כך ניתץ המלך יאשיהו את המזבח שבה. את זיהוי המקום הציע אדוארד רובינסון ב-1838. ויליאם פוקסוול אולברייט ערך בתל חפירת בדיקה מטעם בית הספר האמריקאי לחקר המזרח ב-1927 וחשף את חומת העיר הצפונית, ושב לחפור בו חפירה מקיפה ב-1934; עונות נוספות נערכו ב-1954, ב-1957 וב-1960 בידי ג'יימס ליאון קלסו מטעם אותו מוסד, ובסקר הארכאולוגי של ישראל סקר זכריה קלאי את האתר ב-1968. כשני קילומטרים מצפון-מערב לכפר ולתל עומד היישוב בית אל, המשמר את שם היישוב המקראי.

• תקופת המקרא
• ארכאולוגיה
• מקדש ומשכן
• בנימין