דיר קלעה

הסיפור

דיר קלעה (בערבית: دير قلعة) הוא אתר ארכאולוגי מן התקופה הביזנטית במערב השומרון, כמאה מטרים ממערב ליישוב פדואל; למרגלותיו עובר אפיקו של נחל שילה, ומן האתר נשקפים שפלת החוף וגוש דן. האתר נמצא בשנת 1873 בידי עורכי הסקר הבריטי לארץ ישראל המערבית מטעם הקרן לחקר ארץ ישראל, שגילו בו שרידי כנסייה בעלת אפסיס וחווה חקלאית על הדרך העתיקה מאנטיפטרוס לסבסטיה; לדעתם מעיד מגדל השמירה שהתגלה במקום על תפקיד שהיה לתושביו בשמירת הדרך. המבנה בנוי במפלסים אחדים, ממדיו 47 על 45 מטרים, קירו החיצוני בנוי אבני גזית, ובפתחו משקוף גדול שעליו חקוק צלב; ברצפתו אותרו אבני פסיפס צבעוניות, ומתחתיו מרתפים, שלפי תושבי האזור אפשר להגיע דרכם לרגלי ההר במנהרה. חקוקים באבן נמצאו במקום צלבי שמונת הקצוות, הם "צלבי מלטה" של ההוספיטלרים, אך לפי המקור אין זה ברור אם ישבו כאן ואם מהם מקור הצלבים. שרידי הטרסות, בריכות המים המטויחות ושרידי בית הבד והגת מלמדים על חווה חקלאית שהייתה במקום, ומערות קבורה שנמצאו בו מעידות על יישוב. לדעת ארכאולוגים יושב המקום לראשונה בידי הרומאים, שהקימו בו מבצר ששימש בסיס ליישוב הביזנטי; הארכאולוג יזהר הירשפלד שיער כי המנזרים באזור הוקמו במאה השישית. יואל אליצור וחיים בן דוד העלו את ההשערה שדיר קלעה וחורבת דיר סמען הסמוכה לו, ואולי עוד שלושה אתרים, שימשו כעין קו גבול בין האזור השומרוני שמצפון לאזור הנוצרי שמדרום; במורדות הדרומיים-המערביים של השומרון נמצאו שנים עשר אתרים שבשמם הקידומת "דיר", ובכל אזור השומרון עשרים ושמונה. הקרקע שייכת לפלסטינים מדיר בלוט, ובשנת 2020 הוציא המנהל האזרחי צו המפקיע אותה מידי בעליה.

• ביזנטי ומוסלמי
• ארכאולוגיה
• בתי תפילה
• דרכים
• חקלאות ומדרגות
• קברים
• שומרון