תל דותן

הסיפור

תל דותן הוא תל של יישוב עתיק גדול במרכזו של עמק דותן, כעשרה קילומטרים מדרום-מערב לג׳נין ובצד כביש שכם–ג׳נין. הוא מתנשא כשישים מטר מעל העמק, שטח פסגתו כארבעים דונם, ולרגליו עברה דרך ההר. החפירות באתר נערכו בשנים 1953–1964 בידי הארכאולוג ג׳וזף פול פרי מטעם ויטון קולג׳, ובתשע עונות חשף פרי שרידים מעשרים ואחת שכבות. השרידים האדריכליים העיקריים הם מתקופות הברונזה הקדומה והמאוחרת ומתקופות הברזל I ו-II; בצד הדרומי והמערבי נחשפו ביצורים ובתי מגורים מתקופת הברזל II, עת היה היישוב מבוצר ומוקף חומה. בצד הדרומי נתגלה מבנה שפרי זיהה כמבנה מִנהלה שבו נאספו מיסים — חיטה, שמן זית וסחורות אחרות — ובו מאות פערורים; דגימות משכבת החורבן שעל רצפותיו תוארכו בפחמן-14 לסוף המאה התשיעית לפנה"ס. בשנת 2013 התגלו באתר שברי מזבח אבן גיר מקומית בעל ארבע קרניים מראשית תקופת הברזל II; בעקבות הגילוי משערים החוקרים שמכלול המבנים שימש בראש ובראשונה לפולחן ולא למִנהלה. בתחילת שנות ה-2000 הובילו חוקרים מוויטון קולג׳ בחינה מחודשת של הממצאים בהנהגת הארכאולוג רוברט קולי, ולפי מחקר זה היה התל מיושב ברציפות מן התקופה הנאוליתית והכלקוליתית ועד לתקופה הרומית. רוב הממצאים מוצגים במוזיאון קטן השוכן בתוך בור מים בחצר הקולג׳ של קתדרלת סנט ג׳ורג׳ בירושלים. מדרום, צמוד לתל, נמצאות שלוש בארות עתיקות, תעלה, בריכות ובורות מים; בעתיקה שבהן, שנחפרה לעומק כעשרים מטר, היו מבנה ומתקן אנטיליה לשאיבת מים. האתר נקרא בערבית ביר אל חפירה. את התל זיהה עם דותן המקראית כבר במאה ה-14 אשתורי הפרחי, ובשנת 1851 זיהה אותו מחדש הנוסע ההולנדי ון דר ולדה, שביקר בו. אוסביוס מקיסריה מציין שדותן נמצאת שנים עשר מילין מצפון לשומרון. בכתובת הפסיפס מרחוב, מתקופת התלמוד, נזכר פטור שניתן ליהודי דותן מקיום חלק מן המצוות התלויות בארץ, ולצדה נזכרות עיירות סמוכות ובהן בלעם עלייתה, איקבין, מזחרו וציר. מקור השם ככל הנראה בכנענית, מן המילה דות — בור לקליטת מים השקוע באדמה — ובנימין מזר שיער שמשמעו «עיר שתי הבורות».

• תקופת המקרא
• ארכאולוגיה
• מים ומעיינות
• דרכים
• שומרון
• שומרון הצפוני