עין סיניא

הסיפור

עין סיניא (בערבית: عين سينيا) הוא כפר פלסטיני מצפון לרמאללה, כשלושה קילומטרים מצפון לבית אל, בשטח B שבשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית. בכפר כ-750 תושבים מוסלמים, המתפרנסים בעיקר מחקלאות; גדלים בו עצי תות ואגוז מלך, הנדירים יחסית באזור, ולצדם עצי זית רבים, וסביבתו עשירה במעיינות — באתר האינטרנט שלו נמנים שנים עשר. במקור משנת 1556 נזכר הכפר כקטן שבכפרים שבשליטת השייח' של בני זייד. במפקד 1922 נמנו בו 114 איש, ובאותה שנה נבנה המסגד; במפקד 1931 נמנו 59 בתים מיושבים ו-288 נפשות, מהם שלושה עשר נוצרים; בסקר הכפרים של 1945 נרשמו כ-330 תושבים ושטח של 2,791 דונם, מהם 67 אדמה ציבורית. חלק ניכר מן האוכלוסייה נמלט מן הכפר בעקבות מלחמת ששת הימים ב-1967, ורק ב-1982 שבה לגודלה של 1945; במפקד הרשות הפלסטינית ב-1997 נמנו 553 תושבים, 52.3% מהם פליטים ממקומות אחרים, ועשור לאחר מכן 711. בית הספר של הכפר נחנך ב-1960 ומשרת את יישובי הסביבה, וב-1998 הורחב מבנה המסגד ונבנה בו צריח בגובה חמישה עשר מטרים. סביב הכפר מערות קבורה חצובות בסלע. בשנת 1872 גילה צ'ארלס פרדריק טירוויט-דרייק מערה ובה גלוסקמאות ומעל פתחה כתובת עברית; שארל קלרמון-גנו, שביקר בה אחריו, העתיק את הכתובת וקרא את תחילתה "חנניה בר אלעזר בר...", ולפי סגנון האותיות, שהזכיר לו את כתובת בני חזיר בירושלים, תיארך את הקבורה לשלהי ימי בית שני. קלרמון-גנו אף זיהה את עין סיניא עם ישנה המקראית ועם איסנה שאצל יוסף בן מתתיהו, אך חוקרים מודרניים העדיפו לזהותן בח'רבת אל-בורג'. הכפר מזוהה בדרך כלל עם הכפר הצלבני איינסינס, אחד מן הכפרים שנתן המלך גוטפריד לקאנונים של כנסיית הקבר, אף שהחוקר סי. אן. ג'ונס הציע ב-1939 שאיינסינס שכנה ליד תל בית שמש. בשנת 1906 חכרה משפחת שרתוק לעשר שנים את אחוזתו של איסמאיל אל-חוסייני שבכפר, ובין ילדיה היה משה שרת; באחוזה פעלו טחנת קמח ובית בד לשיווק שמן זית לירושלים. ב-1908 עברה המשפחה לירושלים, ובית האחוזה משמש כיום כמוזיאון הכפר.

• עות'מאני
• ארכאולוגיה
• קברים
• מים ומעיינות
• חקלאות ומדרגות
• בתי תפילה
• חינוך
• בנימין