גבעת זאב

הסיפור

גבעת זאב היא עיר בהרי בנימין, צפונית-מערבית לירושלים ומדרום לכביש 443. שמה ניתן לה בדצמבר 1980 על שם זאב ז'בוטינסקי, במלאת מאה שנה להולדתו, במקום השם "קריית גבעון" שנקבע בתחילה. באזור נבי סמואל הסמוך נעשה ניסיון התיישבות מוקדם: בשנת 1886 ביקשו יהודים להקים שם יישוב בשם "רמה", וחברת "נחלת ישראל - רמה", שהקימו ישראל רובינשטיין, יצחק צבי ריבלין ואברהם פראסט, רכשה אדמות באזור; במרץ 1895 עלו על הקרקע שלוש עשרה משפחות של יוצאי תימן וניסו לעסוק בחקלאות, אך עזבו כעבור שבועות אחדים משאזלו כספי החברה. בשנת 1977 ארגנה רחל ענבר, ממייסדות גוש אמונים, גרעין של עולים מברית המועצות ושל ישראלים ותיקים, והוא נאחז בלא אישור מהממשלה במחנה גבעון, מחנה צבאי ירדני נטוש מדרום למקומה של העיר כיום; המתיישבים פונו מרצונם יותר מפעם אחת, ואבן הפינה ליישוב הונחה ב-25 ביוני 1981. הבנייה החלה ב-1983, ובסוף 1986 התגוררו במקום כארבעת אלפים תושבים. בשנת 1983 הוכרזה גבעת זאב מועצה מקומית, וב-12 ביולי 2026 חתם אלוף פיקוד המרכז אבי בלוט על הכרזתה כעיר. במאי 2025 מנתה 25,100 תושבים, וחלקו של הציבור החרדי באוכלוסייה עלה מ-26 אחוזים בשנת 2010 ל-65 אחוזים בשנת 2023. שכונותיה כוללות את מחנה גבעון, שבו נותרו ב-1983 עשרים וארבע משפחות שביקשו להתגורר ביישוב קהילתי והיוו גרעין לגבעון החדשה; את מורשת בנימין, שבה נבנו מאות יחידות דיור לפני שאושרה תוכנית מתאר, ובסוף 1990 קבעה פליאה אלבק, מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, שיש מקום לאשר את הבנייה, ושעל היתרי הבנייה ייכתב כי רשויות התכנון אינן אחראיות לבעלות על המגרשים; ואת אגן האיילות שבמערב, שבנייתה חודשה בשנת 2008 באישור ראש הממשלה אהוד אולמרט.

• מדינת ישראל
• התיישבות
• בנימין