חמרה

הסיפור

חַמְרָה היא מושב השייך לארגון מושבי האיחוד החקלאי ולמועצה האזורית בקעת הירדן. הוא ממוקם במורדות השומרון, בערוץ נחל תרצה, בחלקה הצפוני של בקעת הירדן, ושטחו כ-3,500 דונם. שמו ניתן לו על שום תל חמרה הסמוך, או על שום גידול הגפנים ליין — "חמרא" בארמית — ובראשיתו כונה גם "עטרות" ו"עטרה". המושב הוקם בשנת 1971 כמושב שיתופי, במסגרת ניסיונותיו של אורי גלעד להקים יישוב על פי עקרונות של התיישבות רב-תכליתית; גרעין המתיישבים היה מבוסס על זוגות צעירים ישראלים, והוא עבר הכשרה בטרם עלה למקום. בשלושת החודשים הראשונים התגוררו המתיישבים במקלטים, ולאחר מכן עברו למבנים טרומיים עד להשלמת מבני הקבע, שהקמתם התעכבה. בתחילה קיבלו מים מבאר קטנה, ובהמשך חוברו לקידוח גדול של מים מנחל פרעה, ובשנים הראשונות חובר המושב לשירות טלפון באופן אלחוטי. בשנת 1975 עיבד המושב 2,000 דונם וייצא אבטיחים. בשנת 1977 הוסב למושב רגיל וחדל להיות שיתופי, ובאותה שנה הוקם בו בית ספר שבו למדו קרוב ל-90 ילדים מיישובי בקעת הירדן; בהמשך עבר בית הספר האזורי לקרבת משואה, ומבנהו שימש מוסדות שונים, ובשנת 2015 הוקמה במתחם אולפנה לבנות. בשנת 1986 עברו תושבי חמרה הליך של כינוס נכסים בשל חובות המושב. רוב התושבים עוסקים בגידול פרחים, בכרם, בפרדס ובלול תרנגולי הודו, ועל פי ויקינתונים מנה המושב 173 תושבים בשנת 2019.

• מדינת ישראל
• חקלאות ומדרגות
• חינוך
• התיישבות
• בקעת הירדן