הר גריזים

הסיפור

הר גריזים הוא רכס הררי מדרום לעיר שכם, בהרי השומרון, ופסגתו מגיעה לגובה 881 מטר מעל פני הים — השנייה בגובהה בהרי צפון השומרון אחרי הר עיבל, שפסגתו 940 מטר. הרכס בנוי משני חלקים הנמשכים מדרום־מזרח לצפון־מערב, ומצדו המזרחי של הרכס הצפוני משתרעת שלוחה הקרויה תל א־ראס. המבנה הגאולוגי של ההר מזין את אקוות ההר, וממנה נובעים המעיינות שלמרגלותיו בעיר שכם, המקור העיקרי והיציב לאספקת המים לעיר וסביבתה מימי קדם ועד היום. ההר מכונה גם «הר הברכה»; בערבית جبل جرزيم וגם جبل الطور, ובעברית השומרונית הוא נכתב במילה אחת, הָרגָרִזֵים. בספר דברים (יא, כט; כז, יב) מצווה משה על מעמד הברכה על הר גריזים והקללה על הר עיבל, והטקס מתואר בספר יהושע ח, ל–לה. על זיהוי ההר יש יותר ממסורת אחת: לפי המשנה גריזים ועיבל הם ההרים הידועים שליד שכם; בתלמוד הירושלמי הם מוצבים בשתי גבעות הסמוכות לגלגל שבעמק הירדן; ובמחקר בן זמננו הציע אדם זרטל כי הר גריזים המקראי הוא הר כביר. על פי המסורת השומרונית ההר הוא הר המוריה, מקום העקדה, והוא המקום המקודש לעדה השומרונית ומוקד עלייתה לרגל בשלוש הרגלים; על פי המסורת היהודית הר המוריה הוא הר הבית שבירושלים. על הרכס הצפוני יושבת השכונה השומרונית קריית לוזה, ועל הרכס הדרומי היישוב הר ברכה. בשנים 1982–2000 ניהל יצחק מגן חפירות ארכאולוגיות בהר, והממצאים מעידים על מקדש שפעל מהתקופה הפרסית ועד התקופה החשמונאית ולצידו עיר בשטח 400 דונם שישבו בה יותר מעשרת אלפים תושבים. ביולי 2012 נחנך בהר אתר תיירות המקיף שטח של 400 דונם, הכולל את שרידי העיר ההלניסטית והמתחם הביזנטי.

• תקופת המקרא
• ארכאולוגיה
• מקדש ומשכן
• הרים
• מים ומעיינות
• שומרון