הר עיבל

הסיפור

הר עיבל הוא גוש הררי מצפון לעיר שכם, ופסגתו מגיעה לגובה 940 מטר מעל פני הים — הגבוה שבהרי מרכז השומרון וצפונו. בערבית הוא נקרא جبل عيبال, ורשומים לו גם השמות جبل الشمالي, ההר הצפוני, וגם جبل إسلامية; בעברית הוא מכונה גם הר הקללה והר הברית. בספר דברים, בפרשת כי תבוא, בא הציווי להקים בהר אבנים גדולות ולכתוב עליהן את דברי התורה ולבנות שם מזבח אבנים, ובספר יהושע מתואר כי לאחר מעבר הירדן נערך המעמד בין הר גריזים להר עיבל כפי שציווה משה. בשנת 1982, במסגרת סקר העתיקות ביהודה ושומרון מטעם אגף העתיקות והמוזיאונים, התגלה בשיפוליו הצפוניים של ההר אתר ובו גל אבנים גבוה, וממצאיו תוארכו לראשית תקופת הברזל. אדם זרטל, שניהל את הסקר וחפר את האתר ראשון, הסיק כי גל האבנים הוא שרידו של המזבח המקראי, ופרסם את פרשנותו בספרו ״עם נולד — מזבח הר עיבל וראשית ישראל״ ולא בכתב עת מדעי שעובר ביקורת עמיתים. מסקנתו עומדת כדעת מיעוט: רוב חוקרי הארכאולוגיה המקראית חולקים עליה ומעריכים כי מדובר באתר פולחני מתקופת הברזל שאינו קשור לעם ישראל, ואחרים רואים בו את יסודותיו של מגדל שמירה או של מבנה אחר. בשנים 1980–1981 נחפרו בהר מערות קבורה; באחת שבמדרון הדרומי נמצאו ממצאים מן התקופה הפרסית, ואפרים שטרן, שניהל את החפירה, העלה כי ייתכן שהיו אלה מגולי בבל שהשלטון הפרסי השיב לשכם, ובמערות אחרות זוהו קברים מן התקופה הרומית, מימי העיר ניאפוליס. באוקטובר 2014 נחנך בהר שביל מסומן, ״סובב הר עיבל״, ובמאי 2025 החליט הקבינט המדיני־ביטחוני לאפשר הקמת יישוב על ההר, ושמו הר עיבל.

• תקופת המקרא
• ארכאולוגיה
• קברים
• הרים
• שומרון