חברון

הסיפור

חברון היא עיר במרכז הר חברון שבהרי יהודה, כ-35 ק"מ דרומית לירושלים וכ-50 ק"מ צפונית לבאר שבע, והיא שוכנת בגובה של כ-927 מטר מעל פני הים. היא נמנית עם הערים העתיקות במזרח התיכון ומן הערים המאוכלסות באופן כמעט רצוף מאז העת העתיקה. הגרעין הקדום שלה הוא תל חברון, הקרוי גם תל רומיידה, ששטחו המרבי כ-50 דונם; לפי הממצא הארכאולוגי יושב התל כבר בתקופת הברונזה הקדומה, ובתקופת הברונזה התיכונה עמדה בו עיר מוקפת חומה בשטח של כ-20 עד 30 דונם. העיר הייתה אחת הגדולות בארץ ישראל בתקופת הברזל. במקרא שמה הקודם הוא קריית ארבע, ולפי המסופר בו שימשה חברון בירתו הראשונה של דוד במשך שבע שנים. מקור השם מיוחס לשורש השמי ח־ב־ר, במשמעות של חיבור והתאגדות. בערבית נקראת העיר אל-ח'ליל, על פי כינויו של אברהם במסורת המוסלמית — ח'ליל אללה, "ידיד האל", ובכך מתרגם השם הערבי את המשמעות המילולית של השם העברי. במערת המכפלה שבעיר מציינות המסורת היהודית והמסורת המוסלמית את קברי האבות, ומכאן מכונה חברון "עיר האבות". היא אחת מארבע ערי הקודש, עם ירושלים, צפת וטבריה, שבהן התרכזו מרבית בני היישוב הישן. חברון היא העיר המרכזית בנפת חברון, הגדולה שבנפות שביהודה ושומרון, ורוב תושביה פלסטינים. היישוב היהודי בעיר התקיים עד שנת 1936 וחודש בשנת 1980; הוא מתרכז בעיר העתיקה ומונה כ-750 תושבים. מאז הסכמי אוסלו והסכם חברון מחולקת העיר לאזור H1 שבשליטת הרשות הפלסטינית ולאזור H2 שבשליטת צה"ל. ביולי 2017 הכיר אונסק"ו בעיר העתיקה של חברון כאתר מורשת עולמית.

• תקופת המקרא
• ארכאולוגיה
• אונסק"ו
• יהודה
• הר חברון