קבר רחל

הסיפור

קבר רחל הוא מבנה במבואותיה הצפוניים של בית לחם, מדרום לירושלים, בין השכונות גילה והר חומה. המסורת היהודית מזהה את המקום כאתר קבורתה של רחל אמנו, אף כי המבנה עצמו מאוחר לתקופת המקרא. ספר בראשית מוסר שרחל נקברה בדרך אפרתה היא בית לחם, ושיעקב הציב מצבה על קבורתה; מן הכתוב לבדו אין הכרעה אם הקבר מצפון לירושלים או מדרומה. חוקרי ארץ ישראל חלוקים בזיהוי: שארל קלרמון-גנו פרסם ב-1896 זיהוי באתר הנקרא בערבית קובור בני אסראאיל, מצפון לירושלים, ואחריו נגה הראובני ואחרים. המקורות הקדומים המזהים את הקבר מצפון לבית לחם הם נוצריים — אוסביוס מקיסריה, הנוסע מבורדו והירונימוס; המקור היהודי הקדום שבידינו הוא מדרש לקח טוב מן המאה ה-11. בנימין מטודלה תיאר במאה ה-12 מצבה של אחת עשרה אבנים ועליה כיפה על ארבעה עמודים, וכתב שהיהודים העוברים שם חותמים את שמם על אבני המצבה. הרמב"ן ביקר במקום במאה ה-13 ותיעד בפירושו לתורה שבעקבות הביקור חזר בו מסברתו הראשונה, שלפיה מקום קבורת רחל בגבול בנימין. בשנים 1621–1622 התיר מושל ירושלים, מחמד פחה, ליהודים להקיף בקירות את ארבעת העמודים שסביב הקבר, ואז קיבל המקום את צורתו הסגורה המוכרת. משה פוריית כתב ב-1650 על שני מועדים — חול המועד פסח ול"ג בעומר — שבהם נהגו יהודים לפקוד את הקבר. מראה המבנה נדפס על חפצי אמנות יהודיים, על בולים ובספרי קודש. כיום משמש המקום מקום תפילה לאורך כל ימות השנה, ובמיוחד בי"א בחשוון, המקובל במסורת היהודית כיום פטירתה של רחל. המתחם נמצא בשליטה ישראלית, ומגיעים אליו דרך מסדרון צר ומגודר.

• תקופת המקרא
• קברים
• בתי תפילה
• יהודה
• גוש עציון