ח'רבת אבו טוין

הסיפור

ח'רבת אבו טוין היא חורבה של מצודה מתקופת הברזל, בתחום ממלכת יהודה, במורדות המערביים של הר חברון, מצפון-מערב לכפר עציון. באתר שני חלקים: מבנה גדול היושב בראש כיפה הצופה אל עבר עמק האלה, וקבוצת בתי מגורים שהוקמה על אוכף למרגלות הגבעה. הגבעה טרשית וגובהה 670 מטרים מעל פני הים, ונקודת הציון ברשת ישראל 1585.1193; בצדה המזרחי זורם ואדי אל-עבהרה, יובל של נחל גדור המתחבר אל נחל האלה. מן הגבעה נשקפים אתרי עזקה, שוכה ותל גודד, ובראות טובה גם תל לכיש ומרשה. האתר נתגלה בשנת 1974 בסיור שקיימו זכריה קלאי ועמיחי מזר עם תלמידי החוג לארכאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים, ונחפר בידי מזר בשתי עונות קצרות בשנים 1974–1975. המצודה מרובעת, מידותיה 29.5 על 31 מטר, קירותיה החיצוניים דקים יחסית וכל פינה עשויה אבנים כבירות; מבנה המצודה הוא חצר מרכזית המוקפת בחדרים מארבעת צדדיה, והחדרים מחולקים בקירות ובשורות של עמודים. בשער המצודה ספסל מצד אחד וחדר משמר מצד שני, ומחוצה לה בור מים. הממצא מתחלק לשלוש קבוצות חרסים: מן המאות ה-9 וה-8 לפנה"ס, ובה הוקמה המצודה; קבוצה עיקרית מן המאות ה-7 וה-6 לפנה"ס; וקבוצה דלה מאוד מן התקופה הפרסית. באתר אין סימני חורבן, ומכאן שהמצודה ניטשה בידי תושביה, שלקחו עמם ככל הנראה את הכלים יקרי הערך; בתקופת שיבת ציון התיישבו בה אנשים לזמן קצר ולא עשו בה שינויים של ממש, והיא ניטשה סופית במאה ה-5 לפנה"ס, לאחר התבוססות האדומים בהר חברון. הכפר הסמוך מתוארך אך ורק לתקופת הברזל: נמצאו בו שרידים של עד עשרה בתים, מפוזרים ללא תוכנית מסוימת, ושרידי המבנים עומדים ברובם עד גובה מטר; הוא חרב במאה ה-6 לפנה"ס, בעת חורבן בית ראשון בידי הבבלים. לפי השערת החופר אבטחה המצודה את הדרך בין גב ההר לשפלת יהודה, שימשה מוצב צבאי שישב בו חיל מצב, ואולי אף השתלבה ברצף קו איתות המשואות מן השפלה אל ירושלים וסביבתה; לדעתו היוותה גם מרכז שלטוני באזור טרשי שלא היו בו יישובים גדולים.

• תקופת המקרא
• ארכאולוגיה
• דרכים
• מים ומעיינות
• יהודה
• גוש עציון