ח'רבת דווארה

הסיפור

ח'רבת דווארה הוא אתר ארכאולוגי חד-תקופתי בספר המדבר של הרי בנימין, בין הכפר מוח'מאס ליישוב מעלה מכמש. הוא יושב על ראש גבעה שטוחה של סלע קירטון, כשש מאות מטר מעל פני הים, ומוקף ואדיות ממזרח וממערב; ממנו נשקפים ים המלח ועבר הירדן במזרח, מדבר יהודה בדרום-מזרח, הר הזיתים והר הצופים בדרום-מערב, תל אל-פול, א-ראם וסביבת אל-בירה במערב, והכפרים דיר דיבוואן, טייבה ורמון בצפון. בראשו חומה המתחמת שטח סגלגל, ומכאן כנראה שמו הערבי, ח'רבת אד-דווארה, שפירושו החורבה העגולה. באתר שלושה בורות מים חצובים בסלע ועוד חמישה או שישה למרגלותיו, המשמשים את רועי מוח'מאס להשקיית צאנם. את הסקירה המודרנית הראשונה ערך זכריה קלאי ב-1968, במסגרת סקר החירום של יהודה, שומרון ורמת הגולן, והוא תיארך את החרסים לתקופת הברזל א'; עמיחי מזר, דוד עמית וצבי אילן, בסקר הדרך הקדומה ממכמש ליריחו, זיהו קנקני שפת צוואר ושרידי עמודים מונוליתיים, תיארו את האתר כאופייני להתיישבות שבטי ישראל בהר המרכזי והעלו שייתכן שהתקיים בימי המאורעות המתוארים בשמואל א׳, פרקים י"ג-י"ד. שתי עונות חפירה קצרות נערכו בסתיו 1985 ובסתיו 1986 בניהול ישראל פינקלשטיין, מטעם המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן והחברה להגנת הטבע, בשלושה שטחים המהווים כחמישית משטח היישוב. נחשפו חומה ברוחב שניים עד שלושה מטרים הבנויה על סלע היסוד, ושלושה מבנים בסגנון בית ארבעת המרחבים הצמודים אליה, ובאחד מהם טאבון. הממצא מייצג תקופה אחת, וכלים שלמים מעטים מעידים כי האתר ניטש. פינקלשטיין תיארך אותו לשנים 1050 עד 900 לפנה"ס וחישב שיכול היה לשאת שבעים וחמישה עד מאה תושבים; נדב נאמן חלק עליו וקבע את זמנו למאה העשירית ולכמה עשורים בלבד, לכל המאוחר עד 950 לפנה"ס. בממצא אין אסמים, להבי מגל ואבני ריחיים, ומהות האתר שנויה במחלוקת בין חוקרים שהציעו לראות בו אתר ישראלי, פלשתי או יהודאי.

• תקופת המקרא
• ארכאולוגיה
• בנימין