ח'רבת אל-מקטיר

הסיפור

ח'רבת אל-מקטיר הוא אתר ארכאולוגי במדרון המזרחי של ההר המרכזי, בהרי בנימין, מצפון לירושלים ומזרחית לבית אל. הוא יושב על גבעת גיר בגובה 890 מטרים מעל פני הים, ושרידיו פרושים על שתי שלוחות: בראשונה שרידי שלושה יישובים — מתקופת הברונזה, מתקופת הברזל ומן התקופה ההלניסטית והרומית — ובשנייה מנזר ביזנטי. את השרידים הביזנטיים סקרו חוקרים אירופאים במאה ה-19; ויקטור גרן היה הראשון לזהות את היישוב מתקופת בית שני, וישראל פינקלשטיין סקר את האתר וזיהה את השרידים הקדומים יותר. משנת 1995 ועד 2013 נערכו באתר עונות חפירה בהנהלת הארכאולוג המקראי האמריקאי בריינט ג' ווד, ומשנת 2013 בהנהלת ד"ר סקוט סטריפלינג. היישוב הקדום ביותר הוא מצודה מסוף תקופת הברונזה התיכונה שהתקיימה עד ראשית הברונזה המאוחרת; שטחה כעשרה דונם ועובי חומותיה מגיע לארבעה מטרים. נמצאו בה קבורת ילד בתוך קנקן ושתי חרפושיות מצריות — האחת מיוחסת לתקופת החיקסוס, במאה ה-16 לפנה"ס, והשנייה לימי אמנחותפ השני, במאה ה-15 לפנה"ס. היישוב התקיים בקירוב בין 1525 ל-1400 לפנה"ס, ושכבתו נחרבה בשריפה. בתקופת הברזל א', בין 1200 ל-1000 לפנה"ס, נבנה בתחום החומות הקודמות כפר שבנייתו דלה, ובו כלי בית ובורות חפורים בעפר ומוקפים אבנים. באמצע המאה ה-2 לפנה"ס הוקם באתר יישוב יהודי מבוצר, ששגשג בימי אלכסנדר ינאי והגיע לשיא התפתחותו במאה ה-1 לספירה: חומה בעובי ארבעה עד חמישה מטרים, שטח של כחמישה עשר דונם, ומצפון לחומה מגדל שמידותיו 16 על 30 מטרים. במרכזו מבנה מגורים גדול, ושלושה מקוואות מעידים על מוצאם היהודי של תושביו; באתר מערכת מנהרות חצובות בסלע, בית בד באחת המערות, וגת שנבנתה בתוך שרידי היישוב מתקופת הברונזה. לפי סימני החורבן חדל היישוב להתקיים בשנים 66–70 לספירה, ומטבעות שנמצאו במערכת המנהרות מלמדים על שימוש בה גם במאה ה-2 לספירה. במאה ה-4 לספירה נבנה על השלוחה הסמוכה מנזר ובו כנסייה שאורכה כ-40 מטרים; הוא הורחב במאה ה-5 והיה בשימוש עד המאה ה-6, ובמאה ה-7, עם המעבר לשלטון המוסלמי, נחסמה הכניסה לכנסייה באבן.

• בית שני
• ארכאולוגיה
• בתי תפילה
• בנימין