מכמש

הסיפור

מִכְמָשׂ (גם מִכְמָס) הייתה עיר בנחלת שבט בנימין בתקופת המקרא ובתקופת בית שני. לפי התיאור המקראי שכנה מכמש מצפון לגבע ובסמוך למגרון. בחלק מן המקורות נכתב שמה "מכמס", והיו ששיערו כי הוא נובע מן השורש כ.מ.ס, על שום שהמקום כמוס בין הגבעות. העיר הקדומה מזוהה כיום בתל מרים, הסמוך לכפר הערבי מח'מאס — המשמר את השם הקדום — ויושב מצפון לכפר ג'בע, היא גבע המקראית. שמה של העיר נזכר בספר שמואל א, פרקים י"ג–י"ד; בישעיהו י, כח; בעזרא ב, כז; ובנחמיה י"א, ל"א, ברשימת המקומות שאליהם שבו עולי בבל. בעזרא נמנים אנשי מכמס מאה עשרים ושניים. מאוחר יותר נזכרת מכמש כעיר שבה ריכז יונתן החשמונאי את שלטונו בימי מרד החשמונאים. חז"ל ציינו את העיר לשבח בשל המנחות שהובאו ממנה לבית המקדש: "ואיזה הוא המובחר שלהם — מכמס וינוחה אלפא לסולת". אוסביוס, בחיבורו האונומסטיקון מראשית המאה הרביעית לספירה, מציין את מכמש בימיו ככפר גדול. לפי ד"ר דביר רביב היו תושבי מכמש בימי בית שני כהנים. היישוב מעלה מכמש הוקם מזרחית למח'מאס, והוא נקרא על שם העיר הקדומה.

• תקופת המקרא
• חקלאות ומדרגות
• בנימין