נבי סמואל

הסיפור

נבי סמואל, המכונה גם קבר שמואל הנביא, הוא אתר בפסגת הר שצפונית־מערבית לירושלים, בגובה 884 מטר מעל פני הים וכקילומטר משכונת רמות; למרגלותיו שוכן כפר ערבי הנקרא אף הוא על שם הקבר. האתר מקודש בשלוש הדתות האברהמיות כמקום קבורתו של שמואל הנביא. בנקודה הגבוהה שבהר עומדת מצודה צלבנית ובה מרתף, שתי קומות בנויות מעל הקרקע וצריח הבולט למרחוק; בקומת הכניסה שוכן מסגד המשמש מוסלמים, ובקומת המרתף בית כנסת ובו ציון הקבר וחדרי תפילה נפרדים לגברים ולנשים. על הזיהוי יש יותר ממסורת אחת. המקורות המוקדמים ביותר המזהים את האתר עם קבר שמואל הם דברי אל־מקדסי, במחצית השנייה של המאה העשירית, והאב הרוסי דניאל, שנים אחדות אחרי מסע הצלב הראשון; ר' שמואל ב"ר שמשון (1210) מציין את קבר שמואל ברמתיים. לפי הדעה הרווחת כיום במחקר, רמה שבבנימין — עירו של שמואל — מזוהה עם הכפר א־רם, ומספר חוקרים זיהו את נבי סמואל עם מצפה, הנזכרת במקרא כעיר שבה פעל שמואל. בחפירות באתר נחשפו שרידים מתקופת בית ראשון, ובהם טביעות "למלך" ו"יהד" על ידיות קנקנים מן המאות ה־7–6 לפסה"נ, ולאחריהם יישוב הלניסטי וחשמונאי ובו רובע מגורים, בור מים ומקווה חצוב בסלע. בתקופה הביזנטית ובראשית התקופה המוסלמית פעל כאן מרכז גדול לייצור כלי חרס, וטביעות ביוונית ובערבית מזכירות מנזר בשם "דיר מר סמואל". בתקופה הצלבנית נבנו במקום מנזר ומצודה וסביבם נחצב חפיר; מכאן ראו עולי הרגל שעלו מצפון את ירושלים לראשונה, ומכאן שמו הלטיני Mons Gaudii, הר השמחה. בימי צלאח א־דין האיובי הפכה המצודה למסגד. עדות כתובה לבית כנסת באתר מופיעה באיגרת מארץ ישראל מאמצע המאה ה־15, ור' משולם מוולטרה, שביקר ב־1481, מתאר מבואה גדולה וירידה במדרגות אבן אל תוך כוך הקבר, ואת עליית הרגל אליו בכ"ח באייר. גם היום מתכנסים לאתר יהודים רבים בכ"ח ובכ"ט באייר, הימים הנזכרים כימי פטירתו של שמואל.

• ביזנטי ומוסלמי
• ארכאולוגיה
• קברים
• בתי תפילה
• צלבני
• הרים
• בנימין