נחל שורק

הסיפור

נחל שורק הוא אחד הנחלים הארוכים בישראל וגדול הנחלים שבהרי ירושלים, ואורכו כשבעים קילומטרים. תחילתו בהרי ירושלים דרומית לרמאללה, ומשם הוא יורד מערבה עד לכניסתו לשפלת יהודה, צפונית לבית שמש, ונשפך לים התיכון צפונית לקיבוץ פלמחים. חלקו המרכזי, שבהרי ירושלים, עובר בתוואי מפותל לרגלי הר שלמון ובקניון עמוק, שלא כנחלים אחרים באזור, ולצידו עובר כביש 386; במקום שבו מתנקז אליו נחל רפאים פונה הנחל מערבה וממשיך בפיתולים עזים. חלקו המתפתל שבהרי ירושלים נקרא בערבית ואדי א-צראר, ואילו חלקו שבשפלה, מאזור בית שמש ומערבה, נקרא ואדי רובין, על שם האתר נבי רובין הסמוך לגדתו הדרומית. הפיתולים משכו את עינם של גאולוגים רבים; אחת ההשערות גורסת כי הנחל הוא המשכו העתיק של נחל יבוק, שניקז בעבר את מרכז עבר הירדן המזרחי, וכי הוא נותק ממנו עם פתיחת הבקע הסורי־אפריקני ותזוזת הלוח הערבי צפונה בכמאה קילומטרים. בחלקו העליון יש מעיינות ונביעות רבים, ובהם ליפתא והסטף. המים הזורמים בו כיום הם מי נגר מהרי ירושלים, מי קולחין ממכון טיהור השפכים נחל שורק שלא נוצלו להשקיה חקלאית, שפכים מיישובים פלסטינים באזור רמאללה, ובחורף גם מי שיטפונות; עד להקמת מכוני הטיהור הייתה בו זרימה קבועה של שפכים מיישובים באזור ירושלים ומיישובים שבחלקו התחתון, ובשנים האחרונות נעשו בו עבודות ניקוי וטיהור. במאה התשע־עשרה הונחה מסילת הרכבת יפו–ירושלים לאורך תוואי הנחל, כדי לנצל את פיתוליו ואת שיפועו המתון, ולאורך התוואי עומדות תחנות רכבת עות'מאניות, ובהן תחנת בר גיורא. המילה שֹׂרֵק מופיעה במקרא בהוראת גפן מובחרת.

• תקופת המקרא
• נחלים
• מים ומעיינות
• דרכים
• בנימין