העיר העתיקה של חברון

הסיפור

העיר העתיקה של חברון שוכנת במרכז העיר, סביב מערת המכפלה, ושטחה 20.6 הקטאר — 206 דונם — ומתגוררים בה אלפי תושבים. תחילת הבנייה בה מתוארכת לתקופה היוונית או הרומית, בין המאה ה-3 לפנה"ס למאה ה-1 לפנה"ס, ועם ראשית הח'ליפות העבאסית, בסביבות שנת 750, הפך האזור שסביב המערה למרכזה של חברון. בתקופה הממלוכית, בין 1250 ל-1517, החלו להשתמש באבן גיר מקומית ברוב הבנייה, והיא המאפיינת את מראה העיר כיום; המבנה העירוני מתוארך לתקופה זו ונותר ברובו ללא שינוי. רוב הבניינים נבנו בתקופה העות'מאנית, מן המאה ה-18 ואילך, ולצדם השתמרו מבנים ממלוכיים אחדים. העיר מחולקת לרבעים מסוגרים בבנייה צפופה, עם שערי כניסה בקצות הרחובות הראשיים, ובסוף המאה ה-19 תועדו בה תשעה רבעים, ובהם רובע באב אל-זאוויה ורובע יצרני הזכוכית. בני הקהילה היהודית בחברון התגוררו עד אמצע המאה ה-20 ברובע יצרני הזכוכית; ב-1936 עזבו אחרוני היהודים את העיר, למעט משפחה אחת, והיישוב היהודי חודש לאחר 1967 והוא מרוכז כיום בבית הדסה, בבית רומנו ובשכונת אברהם אבינו. בעיר העתיקה נמצאים גם מסגד אבן-עות'מן, מסגד שייח' עלי אל-באקה ומסגד קזאזין, וכן בית תמחוי מוסלמי בשם הוספיס אברהם. על פי הסכם חברון משנת 1997 כלול שטחה של העיר העתיקה באזור H2. ב-1990 החל פרויקט שיקום העיר העתיקה ביוזמת יאסר ערפאת, ועד 1995 שוקמו בו 71 מבנים, סמטאות ובתי עסק קטנים; ב-1998 זכה הפרויקט בפרס אגא ח'אן לאדריכלות. ב-1997 הוקמה, במימון בינלאומי, ועדת שיקום לעיר חברון, ששיפצה כ-1,000 בתים, 120 חנויות ו-10 בתי ספר, ולאחר מכן שבו כ-1,000 משפחות שעזבו לגור בה. הרשות הפלסטינית הגישה בתחילת 2017 בקשה להכיר בעיר העתיקה כאתר מורשת עולמית; הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים ביקשה לסייר בעיר, וישראל סירבה לאפשר את כניסת חבריה, בטענה כי מדובר במהלך פוליטי במסווה של שימור מורשת תרבותית. ביולי 2017 החליטה ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו כי מערת המכפלה והעיר העתיקה הן אתרי מורשת של הרשות הפלסטינית, ורשמה את העיר העתיקה כאתר מורשת עולמית בסיכון.

• ביזנטי ומוסלמי
• אונסק"ו
• יהודה
• הר חברון