שכם

הסיפור

שכם שוכנת בלב השומרון, על קו פרשת המים הארצי, בעמק צר ורווי מעיינות בין הר גריזים להר עיבל, בגובה של כ־550 מטרים, ורכסי שני ההרים מתנשאים סביבה לגובה 750–940 מטרים. העיר יושבת על צומת הדרכים המחבר את מישור החוף לבקעת הירדן ולעבר הירדן, ועל דרך ההר המחברת את הגליל ליהודה, כ־51 קילומטרים מצפון לירושלים. השם העברי־מקראי שכם קדום, ונזכר בצורה זו בכתבי המארות המצריים מן המאה ה־19 לפני הספירה וכן בתנ״ך. השם הערבי נאבלוס (نابلس) הוא גלגולו הערבי של השם היווני נאפוליס, «עיר חדשה», והוא נשמר גם במקורות יהודיים מוקדמים: «ניפוליס» בתלמוד הירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק ה׳ הלכה ד׳, ו«ניפולין» בבמדבר רבה כ״ג, י״ד ובדברים רבה ג׳, ו׳. שכם הקדומה מזוהה בתל בלאטה שבמזרח העיר. מן החפירות בתל עולה כי ראשית היישוב בו הייתה בתקופה הכלקוליתית, והוא היה מיושב גם בתקופת הברונזה הקדומה והתיכונה. במקרא שכם היא המקום הראשון שאליו הגיע אברהם בארץ כנען, והמקום שאליו בא יעקב בשובו מארם ובו קנה חלקת שדה. יעקב נתן את שכם ליוסף — «ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך» — ובפאתי העיר נקבר יוסף לאחר שבני ישראל העלו את עצמותיו ממצרים. בשכם נערך מעמד הר גריזים והר עיבל, והיא הייתה אחת מארבעים ושמונה ערי הלויים, בנחלת בני קהת, ועיר מקלט על פי הוראת יהושע. בתחילת המאה העשירית לפני הספירה נבנתה מחדש, ולפי ספר מלכים הייתה בימי שלמה בירת נציבות הר אפרים; רחבעם בן שלמה בא אליה כדי להימלך, ולאחר פילוג הממלכה שימשה זמן קצר בירתו של ירבעם בן נבט, שעבר ממנה לתרצה. כיום שכם היא בירת נפת שכם של הרשות הפלסטינית, ומונה כ־170,000 תושבים, ובהם רוב מוסלמי ולצידו נוצרים ושומרונים.

• תקופת המקרא
• ארכאולוגיה
• דרכים
• שומרון