סוסיא

הסיפור

סוסיא היא עיר יהודית קדומה בחבל דרומא, בדרום הר חברון, שהתקיימה בתקופה הרומית-ביזנטית ועיקר קיומה היה בין המאה השלישית למאה החמישית. העיר משתרעת על שלוש גבעות בצורת פרסה, על שטח של 300 עד 400 דונם, ובית הכנסת עומד בקצה המזרחי של הגבעה המרכזית. ראשית היישוב בשני בתי חווה שהתקיימו בסביבה כבר בסוף ימי הבית השני. בית הכנסת של סוסיא הוא אחד מארבעה שנחשפו בדרום הר חברון, לצד אשתמוע, מעון וענים, ובכולם הפתח פונה למזרח; רצפתו מעוטרת בפסיפס ובו כתובות הקדשה בעברית ובארמית, ובאולם התפילה נמצאו חלקים של במת תפילה עשויה שיש, המוצגת במוזיאון ישראל בירושלים. בחפירותיו של יובל ברוך התגלו במקום כשלושים מקוואות טהרה, כמות שאין לה מקבילה באתר אחר שנחפר בארץ ישראל, ולפי ההערכה התגוררו כאן כ-1,500 נפש; כתובת הפסיפס שבחצר בית הכנסת מזכירה את איסי הכהן ואת יוחנן הכהן הסופר בנו. שדה קברות ובו קברים חצובים נמצא כ-500 מטר מדרום לעיר. היישוב ננטש במאה השמינית, ומן המאה התשיעית ועד המאה הארבע עשרה יושב המקום מחדש והיה בעיקרו עיר מוסלמית; מראשית המאה התשיעית אין עדויות לקיום יהודי במקום, ולהערכת ברוך התושבים היהודים התאסלמו או עזבו, ובחצר בית הכנסת נבנה מחראב. השם סוסיא נזכר לראשונה בסקר ארץ ישראל המערבית, שסקר את האתר בשנת 1875, וזיהוי המקום שנוי במחלוקת: אברהם נגב סבר כי סוסיא היא כרמל וכי השם סוסיא מאוחר, שניתן בפי הפלאחים המקומיים על שם צמח השוש; זאב ספראי טען כי השם קדום; ויובל ברוך הציע כי הוא משמר את השם סוסה, כפר או בית אחוזה אדומי מימי הבית השני. עונת החפירות הראשונה נפתחה בספטמבר 1970 בידי שמריה גוטמן, זאב ייבין ואהוד נצר, וייבין ערך באתר ארבע עונות בשנים 1984 עד 1987; בשנת 2016 חודשה החפירה כחפירה קהילתית בהובלת אחיה כהן-תבור. בשנת 1983 הוקם בסמוך לעיר הקדומה היישוב הקהילתי הדתי סוסיא, ובו נהוג כי בכל תשעה באב קוראים את הקינות בחורבות בית הכנסת.

• תקופת חז"ל
• ארכאולוגיה
• בתי תפילה
• קברים
• יהודה
• הר חברון