ואדי פוכין

הסיפור

ואדי פוכין (לעיתים ואדי פוקין או ואדי אלפוקין, בערבית: وادي فوقين או وادي فوكين) הוא כפר פלסטיני מוסלמי באזור יהודה, בשולי הרי ירושלים, בעמק שבין העיר ביתר עילית ליישוב צור הדסה וסמוך לכביש 375. יש שזיהו אותו עם "כפר פיכול" או "פיכולה" המקורי, שזוהה כיישוב של משפחת כהנים ממשמרת בילגה. הכפר נוסד בראשית המאה ה-16 על ידי שתי חמולות שבאו מהכפר אל-וולג'ה והשתייכו לשבט ימן. החוקר הצרפתי ויקטור גרן ביקר בכפר בשנות ה-60 של המאה ה-19 וכתב שהוא "הרוס למחצה, ומספר תושביו עכשיו מועט מאוד. מסתבר שהוא נבנה על גבי ישוב קודם, לפי שלארוך צלע הגבעה שהוא בנוי עליה רואים כמה קברים עתיקים חצובים בסלע". במפקד האוכלוסין של 1931 נמנו בו 45 בתים מיושבים ו-205 נפשות, כולם מוסלמים, ובסקר הכפרים 1945 נרשמו כ-280 תושבים ושטח של 9,928 דונם. בשנת 1972 הורשו התושבים לחזור לכפר ולבנות בו את בתיהם מחדש, בתנאי שיעשו זאת בתוך חודש ימים. הכפר שוכן בעמק בין שני רכסים: על הרכס הדרום-מזרחי הוקמה שכונה של ביתר עילית, כקילומטר מבתי הכפר, ועל הרכס הצפון-מערבי, רכס סנסן, עבר הקו הירוק במרחק 400 מטרים מהם. בהסכמי אוסלו הועברו כ-6% מאדמות הכפר, השטח הבנוי, לשליטה פלסטינית, ומרבית האדמות נותרו בשליטה ישראלית; כ-100 דונם הופקעו לבניית ביתר עילית ו-100 דונם נוספים נמצאים מעבר לגדר ההפרדה. בכפר שני בתי ספר יסודיים, מסגד, מרפאה ובית מרקחת, וכן מפעל לסיתות אבנים — אזור הכפר נודע למרחוק במומחיות בסיתות. האזור אף שופע מעיינות: עין אל-כנסה בצפון הכפר, עין א-תינה בדרומו, מעיין הנושא שני שמות, עין אל-מדיק ועין אום-זיק, במרחק קילומטר, ועין אל-פווקר ועין-סובח כחצי קילומטר ממערב. ארגון ידידי כדור הארץ לימד את חקלאי הכפר טכניקות של חקלאות אקולוגית ואורגנית, ותוצרתם שווקה בצור הדסה השכנה ובשיווק ישיר ללקוחות פרטיים בירושלים. דויד גרוסמן הקדיש לסיפור הכפר פרק בשם "הרוח הצהובה", במסגרת מיזמו התיעודי "הזמן הצהוב".

• עות'מאני
• מים ומעיינות
• חקלאות ומדרגות
• יהודה
• גוש עציון