בית הערבה

הסיפור

בית הערבה הוא קיבוץ בצפון ים המלח, ליד יריחו, במועצה אזורית מגילות ים המלח. היישוב נקרא על שם העיר המקראית בית הערבה, ששמה נשתמר בעין אל-ע'רבה שמדרום לוואדי קלט. הקיבוץ הוקם לראשונה בכ"ה בתשרי ה'ת"ש, 8 באוקטובר 1939, בידי חלוצי תנועת הנוער המחנות העולים של הקיבוץ המאוחד. באמצע 1938 הציע להם הגנן של המפעל הצפוני של חברת אשלג ארץ-ישראלית להקים יישוב חקלאי בשטחי המפעל, בהתבסס על ניסיונותיו בשטיפת קרקעות ממלחים, ובעקבות ההצעה נשלח כוח חלוץ של ארבעה חברים שהחל לעבוד במפעל. בינואר 1939 נשלח משה אייזיקוביץ מרמת רחל והתיישב לבדו בצריף עזוב בשטח המפעל כדי להתחיל בניסיונות שטיפת האדמה; באוגוסט אותה שנה הוקם אוהל בצמוד לצריף, ובסוף דצמבר שהו במקום הזמני כשלושים חברים. ב-20 בפברואר 1940 הונחה אבן הפינה ליישוב הקבע. האחריות על הקיבוץ נחלקה בין הסוכנות היהודית, שהייתה אחראית לענייני התיישבות וחקלאות, ובין חברת האשלג, שהייתה אחראית לענייני הבנייה; היישוב הוקם ללא היתר של שלטונות המנדט הבריטי ובניגוד להוראות הספר הלבן, והוצג לשלטונות כשכונת מגורים של פועלי המפעל, והפעילות החקלאית הוצגה כנדרשת להספקת מזון טרי לעובדים. הקרקע המלוחה הוכשרה במשך שנים על ידי שטיפה, בהנחיית שלמה רביקוביץ' מהתחנה לחקר החקלאות ברחובות, וגדלו בה עצים, בננות וירקות — בעיקר עגבניות; כן הוקמו במקום מספר בריכות דגים. התנובה הייתה גבוהה מהמקובל, והתוצאות הוצגו בפני אורחים ובעלי תפקידים, בהם הנציב העליון אלן גורדון קנינגהם וועדת אונסקו"פ. ב-15 במאי 1948 ניתנה הוראה להוציא מן המקום את האוכלוסייה הבלתי-לוחמת, ועד 20 במאי פונו היישוב והמפעל הסמוך; משפחות החברים ייסדו ב-1949 את הקיבוצים גשר הזיו וכברי בגליל המערבי. בסוכות ה'תשמ"א, 1980, הוקמה היאחזות נח"ל בשם בית הערבה כחמישה קילומטרים ממערב למקום הקיבוץ הראשון, וב-1 בספטמבר 1986 אוזרחה. בשנת 2000 עבר הקיבוץ המחודש לנקודת הקבע שלו, ממערב לכביש עוקף יריחו. בעשור השלישי של המאה ה-21 מונה היישוב כארבעים משפחות, ופרנסתו בעיקר מחקלאות: תמרים מזני מג'הול, דקל נור ובהרי, וגידול פלפל ועגבניית שרי בחקלאות אורגנית.

• המנדט הבריטי
• חקלאות ומדרגות
• מים ומעיינות
• התיישבות
• מדבר
• בקעת הירדן