בריכות שלמה

הסיפור

בריכות שלמה הן שלוש בריכות אגירה צמודות זו לזו, כארבעה קילומטרים מדרום לבית לחם, בדרומו של הכפר אל-ח'דר, בואכה גוש עציון. קיבולתן כ-288,000 מטרים מעוקבים, והן נועדו לשמש מקור לאספקת מים לירושלים בתקופת בית שני. מועד בנייתן אינו ודאי: יש הסוברים כי נבנו בתקופה החשמונאית או לכל המאוחר בימי הורדוס, שבהם גדל מספרם של עולי הרגל ומי הגיחון לא הספיקו; הארכאולוג צבי אילן סבר כי נבנו בשלהי המאה השנייה לספירה, על סמך מבנה נקבת המים. יוסף בן מתתיהו מזכיר צינור מים לירושלים שהתקין פילטוס, שמשך את ראשית הזרם ממרחק מאתיים ריס. שתי אמות מים הזינו את הבריכות: אמת הביאר, שאורכה פחות מחמישה קילומטרים, ואמת הערוב, הארוכה והמפותלת, בת שלושים ותשעה קילומטרים. המים נאגרו בחורף, ובקיץ הוזרמו לירושלים בשתי אמות נוספות — אחת אל הר הבית, והאמה העליונה אל אזור העיר העליונה. בחוליות הצינור נמצאו כתובות לטיניות ובהן שמות מפקדים בלגיון העשירי פרטנסיס, ועליהן מבוססת הסברה שקטעי האמה הוקמו בידי חיילי הלגיון במאה השנייה. ייתכן שהבריכה השלישית והנמוכה נחצבה בתקופה הממלוכית: המוקדסי תיאר במאה העשירית שתי בריכות, ואילו הנוסע פליקס פברי תיאר במאה החמש עשרה שלוש. סמוך לבריכות נמצא האתר הארכאולוגי ח'רבת אלח'וח', המזוהה עם העיר המקראית עיטם. סמוך להן עומדים גם שרידי מצודת קלעת אל-בוראכ; לפי הכתובת הערבית שמעל הכניסה נבנתה בשנת 1617, ובה שוכנו חיילים עות'מאנים עד אמצע המאה התשע עשרה, ולאחר סלילת הדרך לחברון ננטשה. בשנת 1924 יזמו שלטונות המנדט הבריטי את שיקום הבריכות והמעיינות המזינים אותן, והעבודה הופקדה בידי גדוד עבודה של המזרחי בראשות הרב ישעיהו שפירא, שהתגורר לצורך העבודות בבניין המצודה; לפי תיאורו נהגו אנשי הגדוד ללכת בערבי ראשי חודשים אל קבר רחל ולהתפלל שם. ירושלים המזרחית ניזונה ממקורות אלה עד מלחמת ששת הימים, וכיום משמשים המים את חקלאי הכפר ארטאס לצורכי השקיה.

• בית שני
• מים ומעיינות
• ארכאולוגיה
• יהודה
• גוש עציון