קלעת אל-בוראכ

הסיפור

קלעת אל-בוראכ, ובתרגום לעברית מצודת הבריכות, היא מצודה עות'מאנית העומדת מצפון לבריכה העליונה שבבריכות שלמה, דרומית לבית לחם. היא נקראת גם טירת הבריכות וגם קלעת מוראד, טירתו של הסולטאן מוראד. זהו מבנה מלבני ובו ארבעה מגדלי פינה מרובעים. בשנת הבנייה נחלקים המקורות: יש המייחסים אותה לסולטאן העות'מאני עות'מאן השני בשנת 1618, ולפי הכתובת הערבית שמעל הכניסה נבנתה בשנת 1617. המבנה שימש כצריפים לחיילים העות'מאנים ששמרו על בריכות שלמה ועל השיירות המסחריות שעברו בין ירושלים לחברון, וכתחנת ביניים בדרך החאג' המקומית למכה; במשך זמן רב שימש גם כחאן. חיילים שוכנו בו עד אמצע המאה התשע עשרה, ולאחר סלילת הדרך לחברון ננטש. מאותה עת החל המבנה להתפורר, ובהמשך נבנה מחדש ברובו ופותח כחלק ממתחם תיירותי. בתקופת המנדט התארגנה קבוצת יהודים בהנהגת הרב ישעיהו שפירא לניקוי הבריכות ולשיפוצן, וקיבלה רישיון להתגורר זמנית בשטח המצודה; המקורות נחלקים גם כאן במועד, ומוסרים את השנים 1920–1921 או את שנת 1924. הרב שפירא התגורר בבניין המצודה לצורך העבודות, ולפי תיאורו נהגו אנשי גדוד העבודה ללכת בערבי ראשי חודשים אל קבר רחל ולהתפלל שם.

• עות'מאני
• דרכים
• יהודה
• גוש עציון