דיר א-שיח'

הסיפור

דיר א-שיח' (בערבית: دير الشيخ) היה כפר ערבי בהרי ירושלים, סמוך למפגש נחל רפאים עם נחל שורק, על כתף הר היורד בתלילות אל הנחל מעל תחנת הרכבת בר גיורא — שנקראה עד שנת 1948 ״תחנת דיר א-שיח'״. שמו ערבי ופירושו מנזר השיח', והוא באדר אלג'מלי, הידוע גם כשיח' סולטאן באדר או אלבדרי; קברו נמצא בכפר והיה מקודש בעיני תושביו. בתקופה הממלוכית היה במקום יישוב נוצרי, ובו התיישב באדר א-דין מוחמד, איש דת מוסלמי. לפי מוג'יר א-דין, היסטוריון שחי בירושלים באותה תקופה, הגיע באדר א-דין לארץ ישראל בין השנים 1229 ל-1244; בספרו הוא מתאר אותו כאיש בעל מידות טובות שזכה למוניטין של אדם הקרוב לאללה. הוא מת בשנת 1253 ונקבר בזאווייה שהקים לעצמו, והמקום משך אליו תלמידים ומבקרים שבאו לזיארה; עם הזמן הפך הכפר למוסלמי, ותושביו הנוצרים נאלצו לעזוב או התאסלמו. מבנה המקאם הוא המבנה היחיד של הכפר ששרד. הוא מורכב מחצר, אולם תפילה, מקאם וקריפטה, ומוקף חומה. המכלול התפתח במהלך מאות שנים: נראה שהמבנה הקדום ביותר הוא חלק ממנזר שנבנה בתקופה הצלבנית או לפניה, ואילו אולם התפילה והמקאם שייכים כנראה לזאווייה של המאה ה-13. בנו של השיח', מוחמד, נקבר לצדו. במפקד האוכלוסין של שנת 1596 נמנו בכפר כ-113 תושבים; הוא היה שייך לנפת ירושלים במחוז ירושלים, אדמותיו הוערכו ב-6,781 דונם, וענפי החקלאות בו היו חיטה, שעורה, זיתים ופירות. בשנת 1870 נרשמו במקום 28 בתים ו-101 תושבים זכרים, ובשנת 1883 תואר הכפר כנטוש; ואליד ח'אלידי סבר כי תושביו היגרו לתקופה זמנית או שמצאו את מותם במגפת הטיפוס ששטפה את האזור בשנת 1874. בשנת 1894 הזכיר בלדנספרגר את שיח' את'מאן, צאצא ישיר של שיח' באדר. לפי סקר הכפרים 1945 הוערכה אוכלוסייתו ב-220 נפשות, ובאוקטובר 1948 חדל הכפר להיות מיושב. מבתיו לא נותר דבר מלבד קברו של שיח' באדר, מבנה כיפתי לבן הבולט למרחוק על רקע הסביבה המיוערת. מגיעים אליו בשביל מסומן בכחול המתחיל בנס הרים ומסתיים בתחנת הרכבת בר גיורא.

• ביזנטי ומוסלמי
• קברים
• בתי תפילה
• חקלאות ומדרגות
• גוש עציון