גיתית

הסיפור

גִּתִּית הוא מושב על גבול בקעת הירדן והשומרון, השייך לארגון משקי חרות בית"ר ולמועצה האזורית בקעת הירדן. שטחו כ-1,500 דונם, והוא שוכן סמוך למעלה אפרים, ממול למבצר הקדום סרטבה ומעט דרומית למושב מכורה. היישוב היה אמור לקום בקיץ 1972 על אדמות הכפר עקרבה, והשטח נתפס בטענה שהוא נחוץ לאימונים. ב-24 באוגוסט 1972, לאחר שנתקבל אישור, העלה אלוף הפיקוד רחבעם זאבי את היאחזות הנח"ל גיתית על הקרקע באישון לילה. בעת התכנון נקראה הנקודה "תל טל", על שם הר טוויל הסמוך, אולם זאבי העדיף את השם גיתית, על שמו של כלי נגינה עתיק שצורתו מזכירה את צורת הבקעה שעליה משקיף היישוב. בדצמבר 1972 החלה בנייה בנקודת הקבע, ובינואר 1973 עברה אליה ההיאחזות; לגיתית נמסרו 2,800 דונם של אדמות נפקדים מן הכפר עקרבה. בנובמבר 1972 הוחל בפריצת הכביש המחבר את גיתית למכורה ולחמרה, ובאמצע פברואר 1973 פרסם "הניו יורק טיימס" את דבר סלילתו, בטענה שהוא נועד לממש את תוכנית אלון ושהדבר נשמר בסוד. ההיאחזות אוזרחה בדצמבר 1975 בידי משקי חרות בית"ר, כמושב שיתופי שהפך מאוחר יותר למושב "רגיל", ובאוגוסט 1979 הודיע ארגון הקניות שלו כי הוא מפסיק לספק לו אשראי בשל חובות; החטיבה להתיישבות סייעה לו והפעילה בו הדרכה וביקורת משקית, אך החובות הוסיפו לגדול. עד 2003 אכלס המושב משפחות חילוניות בלבד, ובעקבות היענות נמוכה של מצטרפים החליטו חבריו לפתוח את שעריו גם למשפחות דתיות; ב-2002 הוקמה בו ישיבה גבוהה שסביבה התפתח גרעין של שבע משפחות דתיות-לאומיות, והישיבה נסגרה בסוף שנת הלימודים תשס"ו. נכון ל-2018 אוכלוסיית המושב מעורבת, ובמאי 2024 מנה כ-120 משפחות. החקלאים מגדלים תאנים, ענבים וכ-200 דונם עצי תמרים במטע שיתופי, ועוד 400 דונם בבעלות פרטית, ופועלת בו חוות לולים לגידול פטם. ביישוב סניף של בני עקיבא, תחנת דלק, חווה סולארית, פאב וספרייה, והזמר אריאל זילבר מתגורר בו. בכניסה ליישוב ניצבת אנדרטה ובה חרותים על אבן שמות חמישה מחיילי ההיאחזות, וביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נערך שם טקס.

• מדינת ישראל
• חקלאות ומדרגות
• התיישבות
• הנצחה
• בקעת הירדן