הרודיון

הסיפור

הרודיון הוא אתר ארכאולוגי משלהי תקופת בית שני, בספר מדבר יהודה, כשנים עשר קילומטרים מדרום לירושלים, וכיום גן לאומי בניהול רשות הטבע והגנים. שמו האחר הוא הר הורדוס. בשנת 28 לפנה״ס הניח הורדוס במקום את אבן הפינה, ובין השנים 22 ל־15 לפנה״ס נבנה שם ארמון מבוצר עבורו ועבור אנשי חצרו; זהו האתר היחיד הנושא את שמו של המלך. מראה הגבעה נוצר מסוללות עפר שנערמו סביב החומות בשלב הבנייה השני, כאשר הורדוס כיסה בעפר מבנים רבים, ובהם תיאטרון, חדר כס ומחסנים, כדי להכין את ההר למאוזוליאום. בתוך הסוללות ניצבת חומה כפולה שגובהה כעשרים מטרים וקוטרה כשישים ושלושה מטרים, ובין החומות ארמון ובו חדרים רבים, טרקלין ובית מרחץ. מצפון, בשטח של כמאה וחמישים דונם, השתרעה הרודיון תחתית, שבה התנהלו חיי הארמון ובה גנים, אורוות, מחסנים ובריכות אגירה; אמת מים מבריכות שלמה הובילה מים לאתר. יוסף בן מתתיהו כתב כי הורדוס נקבר בהרודיון, וקברו אותר במקום בשנת 2007 בידי הארכאולוג אהוד נצר. השם הרודיון אינו נזכר בספרות התלמודית; במסמכים ממדבר יהודה מתקופת מרד בר כוכבא נקרא המבצר הרודיס, ובפי הערבים ג׳בל פורדיס. במרד הגדול, משנת 66, ישבו במבצר מורדים יהודים שבנו בו בתי כנסת, מקוואות ופיר לשאיבת מי הבורות, ובשנת 70 עבר האתר לידי הצבא הרומי. עם דיכוי מרד בר כוכבא בשנת 135 ננטש המקום. במאה החמישית התיישבו בצפון הרודיון תחתית נזירים ביזנטים, שהסבו אחדים מחדרי הארמון לכנסיות, ובחפירות בצפון האתר התגלו ארבע כנסיות שרצפותיהן מעוטרות פסיפס. במאה השביעית ננטש המקום בפעם האחרונה. כיום שוכן בצפון האתר הכפר זעתרה, ובתיו מכסים חלק מן העתיקות.

• בית שני
• ארכאולוגיה
• קברים
• מים ומעיינות
• הרים
• יהודה
• גוש עציון