ח׳רבת אל־מפג׳ר

הסיפור

ח׳רבת אל־מפג׳ר הוא אתר ארכאולוגי כחמישה קילומטרים מצפון ליריחו, ובו כמה מבנים ממלכתיים מן התקופה האומיית. המבנים הבולטים בו הם מסגד וארמון הידוע כארמון הישאם, שבנייתם לא הושלמה, וכן בית מרחץ מפואר. המתחם מצטרף לשורת מצודות המדבר האומיות. על פי התאוריה המרכזית הוקם המקום כמתחם אימפריאלי בידי אל־וליד השני, והבנייה החלה בימי ח׳ליפותו של הישאם אבן עבד אל־מלכ, בעת שאל־וליד היה המושל המקומי; החוקרים חלוקים אם הסתיימה בתקופת שלטונו של הישאם או לאחר שאל־וליד נעשה לח׳ליף. שלושת המבנים חרבו ברעידת אדמה, ככל הנראה ברעש שביעית שאירע בשנת 749, ולאחריה ננטש המקום. בפסולת הבניין נמצאו כתובות גרפיטי, ובהן שתיים המכילות העתק של מכתב אל הח׳ליף הישאם, ולפיהן תוארכה הבנייה לשנים 724–743. רוברט המילטון, חופרו השני של האתר, חלק על הייחוס להישאם וייחס את הארמון לאל־וליד אבן יזיד, אחיינו ויורשו. הסטוקו שבאתר מאופיין בתיאורי אישה בעירום חלקי, והוא חריג באמנות המוסלמית. האתר נודע בשנת 1873, בשנת 1894 חפר פרדריק בליס בחלקו הצפוני, ורוב המידע הארכאולוגי מקורו בחפירותיו של הארכאולוג הפלסטיני דימיטרי בראמכי בשנים 1934 עד 1948. בשנת 1962 הקימה מחלקת העתיקות הירדנית מוזיאון קטן במקום, ובשנת 2006 חודשו החפירות בניהולו של ד״ר חמדאן טהא ממשרד התיירות והעתיקות של הרשות הפלסטינית, בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת שיקגו. בחדר הדיוואן שבבית המרחץ בנוי צדו הצפוני בצורה אפסידיאלית, ורצפתו המוגבהת שימשה ככס; היא מעוטרת בפסיפס המדמה שטיח ובו עץ תפוחים גדול: מימין לעץ אריה התוקף צבי ארץ ישראלי, ומשמאלו שני צבאים רועים ואוכלים מעלוות העץ. הפירוש הנפוץ הוא של ריכרד אטינגהאוזן, ולפיו האריה מסמל את כוחו של הח׳ליף ואילו שני הצבאים השלווים מסמלים את השלום הפנימי באומת האסלאם. בשנת 2021 הושלם שחזור של 835 מטרים רבועים מרצפת הפסיפס, במימון יפני. שרידי המבנים אצורים במוזיאון רוקפלר בירושלים, והעתקים של אלמנטים אדריכליים מוצגים במוזיאון לארכאולוגיה של ירדן בעמאן. במשך יותר מעשרים שנה היה המקום גן לאומי ישראלי, וכיום הוא אתר תיירות בניהולה של הרשות הפלסטינית.

• ביזנטי ומוסלמי
• ארכאולוגיה
• בקעת הירדן