כפר עציון

הסיפור

כפר עציון הוא קיבוץ בגוש עציון, בין בית לחם לחברון. ההתיישבות באדמות האזור החלה ב-1927, עם הקמת הנקודה שנקראה "מגדל עדר" במקום שבו נמצא כיום צומת גוש עציון; היא ננטשה ב-1929. ב-1935 יישבה את השטח חברת "אל ההר", שרכשה כאן חמשת אלפים דונם ופעלה לרכישת קרקעות נוספות בשנים 1932–1936, ואז ניתן למקום השם כפר עציון — על שם שמואל צבי הולצמן, ממייסדי החברה ("הולץ" הוא עץ בגרמנית). הולצמן השיג את הסכמתם של מושל מחוז ירושלים י. א. פ. קמפבל ושל ראש הכמרים בכנסייה הרוסית לחכירת המנזר הרוסי. קבוצת פועלים יהודים שוכנה בחדרי המנזר, הכשירה את הקרקע והקימה משתלה גדולה של עצי פרי נשירים, ולצדה נבנה בית למרפאה ששירת גם את ערביי הסביבה. באוגוסט 1936 עזבה קבוצת הפועלים את המקום. ב-1943 נוסד כאן קיבוץ כפר עציון בידי קבוצת אברהם של הפועל המזרחי, הקיבוץ הראשון בגוש עציון; מקורות פרנסתו היו רפת, מטע נשירים, ענף בניין ומחצבה, וב-1946 נחנך בו "נווה עובדיה", בית אבן ששימש בית כנסת ובית מדרש. את הקיבוץ תכנן האדריכל מאיר בן אורי. בעת הקמתו היה נקודת היישוב הגבוהה ביותר בארץ ישראל, 965 מטר, ובסוף 1947 מנה 163 חברים ו-57 ילדים. ב-13 במאי 1948, ד' באייר תש"ח, הסתיים קיומו של הקיבוץ ורוב מגיניו נהרגו. ב-27 בספטמבר 1967, כ"ב באלול תשכ"ז, הוקם הקיבוץ מחדש באותו מקום בידי בני המתיישבים, ואליהם הצטרפו חברי תנועת בני עקיבא מישראל ומהתפוצות. כיום מונה הקיבוץ כ-230 משפחות, ומתפרנס בין השאר מחוות רביית תרנגולי הודו, ממטעי דובדבנים ומגידולי שדה. על מורדות הגבעה נטוע גן זיכרון ובו בית אחד ששרד וחזית בית חווה שהקימו ב-1928 נזירים ממנזר דורמיציון שבירושלים; במקום פועלים בית עדות למורשת גוש עציון, ארכיון ומוזיאון האדם בהר.

• המנדט הבריטי
• חקלאות ומדרגות
• התיישבות
• מושבות
• יהודה
• גוש עציון