נווה יעקב

הסיפור

נווה יעקב הייתה מושבה יהודית כשבעה קילומטרים מצפון לירושלים, השנייה שהוקמה מצפון לעיר אחרי עטרות (1919). את המושבה יזמה אגודת "הכפר העברי", שהקימו בירושלים דב נתן ברינקר והרב יצחק אורנשטיין בי"ג בסיוון ה'תרפ"א (19 ביוני 1921); אברהם לבל, מראשי הנהלת האגודה ומזכירה, רכש עבורה קרקעות מאדמות בית חנינא. את חלוקת השטח ליחידות תכנן האדריכל ריכרד קאופמן: כל יחידה חמישה דונם, מחציתה למגורים ומחציתה לחקלאות. 140 אנשים וחמש חברות רכשו קרקעות, רובם חברי הסתדרות המזרחי הצעיר, רובם תושבי ירושלים או יוצאיה ובני עשרים עד חמישים; אספת החלוקה נערכה ב-9 בפברואר 1923. תקנון האגודה קבע שכל חבר ירכוש את קרקעו בכספו, והדגיש מעבר של תושבי העיר לעבודה חקלאית ועבודה עצמית של בעלי המשקים ובני משפחותיהם. השם נקבע לקראת העלייה לקרקע על שמו של הרב יצחק יעקב ריינס, מייסד תנועת המזרחי, ולצדו שימש גם השם "הכפר העברי". אבן הפינה לעשרת הבתים הראשונים הונחה ב-10 ביולי 1924 (ח' בתמוז ה'תרפ"ד), ובחודש אב ה'תרפ"ה (1925) נכנסו הראשונים לגור בבתיהם. רבו של היישוב היה הרב יצחק לוי, ממייסדי ישיבת מרכז הרב. הקרקע הייתה ברובה טרשים וקשה לעיבוד, והחקלאות התבססה על גידול בקר ואספקת חלב לירושלים; ניסיון לעסוק בחציבת אבן לא עלה יפה, ולעומתו התפתח ענף של קייטנות והבראה. בית ספר יסודי פעל מה'תרפ"ו ולימד עד כיתה ו', ובניין בית הכנסת נחנך ארבע עשרה שנים לאחר העלייה לקרקע, ב-1938. בשיאו מנה היישוב כשלושים משפחות, ותחלופת התושבים הייתה רבה. קו אוטובוס בודד הסיע את התושבים ואת התוצרת לעיר, ורק ב-1936 חובר היישוב, יחד עם עטרות, לצינור מים מעין פרת. המושבה פונתה ב-16 במאי 1948 וחרבה במלחמת העצמאות. שכונת נווה יעקב שבירושלים הוקמה ב-1970 מעט צפונית-מזרחית למקומה המקורי ונקראה על שמה, ושכונת פסגת זאב מערב נבנתה בחלקה על אדמות המושבה, ובמקום הוקם לוח הנצחה.

• המנדט הבריטי
• מושבות
• חקלאות ומדרגות
• התיישבות
• בנימין