תל א-נצבה

הסיפור

תל א-נצבה הוא תל ארכאולוגי מצפון לירושלים, כשני קילומטרים מצפון לקלנדיה ולשדה התעופה עטרות. שלושה גאיות מקיפים אותו, ורק מצד צפון הוא קשור באוכף לגב ההר; שטחו כשלושים ושניים דונם ואורכו 265 מטר. בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים חפר בו ויליאם באדה מבית הספר הפסיפי לדתות שבברקלי, בחמש עונות — 1926, 1927, 1929, 1932 ו-1935 — ובשנת 1934 הוציא לאור ספר שתיעד בו את שיטת החפירה שלו. באדה מת ב-4 במרץ 1936; הממצאים הועברו לברקלי, ושם הוקם מוזיאון על שמו שרוב מוצגיו באים מן התל הזה. בשנת 1947 פרסם צ'סטר צ'ארלטון מקאון את דוח החפירה המסכם הראשון, בשני כרכים, ובו רישומי החפירה, צילומים וניתוח סטרטיגרפי של האתר. מן המאה ה-12 לפנה"ס נחשף במקום יישוב גדול ובו קרמיקה בעלת מאפיינים פלישתיים מובהקים. מתקופת הברזל II נמצאה חומת סוגרים פנימית בעובי כשני מטרים ולה מגדלים בצפון התל ובמערבו, ומן המאה ה-9 לפנה"ס — אולי מימי המלך אסא — חומה חיצונית בעובי 5 מטרים ובאורך 660 מטר, ובה עשרה מגדלים, חפיר סביבה ושער בצפון. ידיות "למלך" רבות, המיוחסות לימי חזקיהו, מעידות על מרכזיות האתר בתקופת הברזל 2ב. משלהי המאה ה-7 לפנה"ס נמצא חותם עשוי אבן שוהם ועליו הכתובת "ליאזניהו עבד המלך" וציור של תרנגול, והוא מוצג במוזיאון ישראל בירושלים. באדה ביקש לזהות את התל עם מצפה שבנחלת בנימין על סמך קרבת המקום לגבעת בנימין, ולטענתו החפירות אישרו את השערתו; ג' דלמן, פ' מ' אבל וויליאם ג'ון טאליה פיתיאן-אדמס תמכו בדעתו. אך יש חולקים על הזיהוי: אולברייט והרצברג זיהו בתל את עטרות הארכי, וגרסטנג זיהה אותו עם בארות. חלק מקירות התל פורקו לצורך הכשרת שדות חקלאיים שאותם ממשיכים לעבד; חציו הצפוני של האתר נמצא בשטח A וחציו הדרומי בשטח C, ובשנים האחרונות החלה סביבו בנייה מואצת של בתי מגורים.

• תקופת המקרא
• ארכאולוגיה
• בנימין